מוזיקה - על הקשר שבין המילים למוזיקה

איך קוראים שיר? איך ניגשים להלחנת שיר? אירית סלע מבית ספר "רימון" מציעה כמה מפתחות

התחביר הוא נהר

במסגרת פרויקט בשם "לשיר שירה", מפקיד בית הספר למוזיקה "רימון" שירי משוררים עבריים בידיהם של תלמידי בית הספר, ומאפשר להם להתמודד עם הלחנת השירים וביצועם תחת הדרכתם של ערן צור המופקד על הניהול המוזיקלי, יהודה עדר על הייעוץ האמנותי, ואירית סלע, המנהלת האמנותית, שתעזור להם לשים דגש מיוחד על הקשר שבין מילים למוזיקה. כל אלה הופכים לבסוף למופע שיתקיים ב-9 ביוני בצוותא תל-אביב.

"הדבר שהכי קשה לי לעשות זה לנסות לתאר בקצרה את מה שאני עושה, כי אני מלמדת איך להעביר טקסט ספרותי מהנייר אל הדיבור", מסבירה סלע, שהיא גם מורה בבית ספר, ומפיקה ומביימת מופעי שירה על הבמה במסגרות שונות.

"בניתי סדרה של תרגילים מובנים שעוזרים קודם כל להבין יותר טוב את הטקסט, מתוך מחשבה שכשאני מדברת נכון את הטקסט והוא נקלט דרך האוזן, אני מבינה דברים נוספים לאלה שהבנתי לפני שקראתי את הטקסט בקול רם. זה מושתת על כמה הנחות על טקסט ספרותי: האחת, שבכל טקסט ספרותי קיים דובר וקיים נמען, פואטיים, כלומר, שברמה הכי בסיסית, מה שיש על הדף זה הדיבור בין הדובר לנמען. הנחה שנייה היא שכל מה שמונח על הדף בטקסט ספרותי מונח שם מסיבה כלשהי, כלומר אמור לעשות עבודה כלשהי, שהיא קודם כל הפעולה שהדובר מבצע כלפי הנמען שלו. משם אני מחפשת דיבור משכנע וחיוני – במובן של מלא חיים – של טקסט ספרותי, כלומר מלאכותי".

מלאכותי?

"כל דבר שהוא ספרות הוא מלאכותי. מה ההבדל בין רעש למוזיקה? ברגע שמקליטים רעש ואומרים שזה מוזיקה – שמים לו התחלה אמצע וסוף – הוא כבר מוגדר כמוזיקה. גם דיבור של סלנג, ברגע שהוא חלק מיצירת אמנות – וזו אבחנה שקשה לאנשים לעשות – זה כבר לא הדיבור הטבעי מהרחוב.

"אני מדמה את הדיבור הטבעי לנהר זורם, ובדיבור האמנותי, בטקסט ספרותי, בוודאי בשירה וגם בפרוזה, פשוט מציבים סכרים מסוגים שונים בזרימה של הנהר. הנהר הזה הוא התחביר, וכשאני ניגשת להתעסק עם שירה, ואני מתעסקת בעיקר עם שירה, הדבר היוצא דופן הוא שאני מתחילה מהתחביר, ולא מהטור השירי, מהמצלול, מהמשקל, מהחרוז, מכל האמצעים האמנותיים של יצירת השיר שבדרך כלל עליהם מושם הדגש כשניגשים לקרוא שירה. לדברים האלה, שהם מאוד חשובים, אני מגיעה בשלב מאוחר יותר, אחרי שמשהו בזרימה של הנהר שמתחת לתבניות השיריות שמוכרות לנו לעין כבר זורם לי".

"פזמון זה שיר שיודע לאיזה מנגינה הוא מיועד"

ומכאן אנחנו מתחברות לעשייה שלך בבית ספר "רימון"

"ב`רימון` אני קודם כל מלמדת קורס עם התרגילים שנובעים מהתפיסה שעכשיו דיברתי עליה, מתוך מחשבה שאנשים שרוצים לכתוב שירים, יבינו קודם כל מה שיר מסוגל להיות. מה מעט מילים על נייר יכולות להכיל. איך הן יכולות לפעול. ואני גם משתדלת להביא להם תמיד משוררים מאוד חדשים, עם צורות כתיבה חדשות, דברים פחות מוכרים, שהם שירה טובה".

ומה לגבי חיבור ליצירה המקורית שלהם עצמם?

"בקורס אני לא מתעסקת בזה כי אני לא מגיעה לזה, אבל יש פרויקט שהתחלתי לפני חמש שנים עם שמוליק נויפלד, ולפני שלוש שנים החליף ערן צור את נויפלד כמנהל מוזיקלי. אני המנהלת האמנותית, והפרויקט פתוח לכל תלמידי רימון שמגישים הלחנות של שירי משוררים, לא פזמונאות, רק שירה, כלומר מילים שמעולם לא התכוונו שיוסיפו להם מוזיקה חיצונית".

זה להגדרתך ההבדל בין שירה לפזמונאות?

"זה ההבדל בין פזמון לשירה. אני מתה על פזמונאות, אבל זה משהו אחר. פזמון זה שיר שיודע לאיזו מנגינה הוא מיועד, או מחכה למוזיקה שתצטרף אליו, ושיר בפירוש לא. שיר בנוי למוזיקה הפנימית של השפה, כלומר, להלחין מילים של שיר אתה צריך להצדיק עוד יותר מאשר פזמונאות, כי השאלה היא למה, מה פתאום? והצדקה בעיניי היא פרשנות מעניינת".

בין המשוררים שיזכו לפרשנויות תמצאו בערב הקרוב את יונה וולך עם "את יותר מידי", את שלמה אבן גבירול עם "רשות ד`", יהודה עמיחי עם "תשעה ירחים", ושירים נוספים מאת חוה פנחס כהן, אנה הרמן, תמיר גרינברג, נתן יונתן, אסתר ראב, אלי אליהו, דן פגיס ויצחק לאור.

"פרשנויות מעניינות מכיוונים מוזיקליים שונים כמובן", מוסיפה סלע. "היופי הוא ששיר מודרני כידוע לך זה לא כתיבה חסרת מבנה, מקצב ומוזיקה משלו, אלא שזו כתיבה חד פעמית לשיר, שהחוקיות שלה היא חד פעמית בשיר, כלומר זה לא תבנית מוכתבת מראש, כמו סונטה למשל, שיודעים שיש מבנה מסוים ואיקס הברות וכו`. כך הגיוני שגם המוזיקה לא מוכתבת מבחוץ. זה לא בהכרח בית פזמון בית פזמון, אלא למצוא מה הדבר הנכון שיתאים להבליט פרשנות מסוימת, לתרגם את זה לשפה מוזיקלית עם פרשנות מסוימת. כל דיבור של שיר, ובוודאי מוזיקה לשיר, הם פרשנות, בדיוק באותה מידה שתרגום לשפה אחרת הוא פרשנות".

תרבותי ומדליק

מדובר בערב חד פעמי?

"כן. ערן ואני קוראים את השירים לקהל ואחרי ההקראה הם שומעים את הביצוע, וזה מבטיח שהם גם ייהנו מהשיר, וגם יידעו להעריך את הפרשנות שנעשתה בו מבחינה מוזיקלית. אחד לוקח את זה לכיוון של ג`אז, אחד לרוק כבד, אחד למוזיקה קלאסית, כל אחד עם הכיוונים שהפרשנות של השיר סחבו את המלחין, משלמה אבן גבירול ועד אלי אליהו, דרך אסתר ראב, שאני שמחה לומר שיש בערב הזה שני שירים שלה, ועד יצחק לאור".

היו פרשנויות שהפתיעו אותך בעבודה על הערב הזה?

"תמיד יש. אחד הדברים המדליקים זה לראות איך אנשים שמילים הם לא התחום הראשוני אצל רובם, כי הם מוזיקאים, מביאים באיזה אופן ראייה מאוד יצירתי לקריאה של השירים.

לעיתים אני צריכה לעזור להם להיות מודעים למה שהם מגלים, ולכן בשלב הראשון ערן ואני מחזירים להם את מה שהגישו ומבקשים שימשיכו לעבוד על הלחן עצמו בעקבות פגישה שעוסקת רק במילים של הטקסט אחרי שהוא כבר הולחן, והם חוזרים ומתקנים את ההלחנה עצמה לפני שהם עוברים לעבוד על עיבוד וכולי.

ערן, יהודה עדר ואני מאזינים להגשות הראשונות ולוקחים בחשבון בבחירה שלנו את הפוטנציאל שלא תמיד ממומש בהגשה הראשונית, אלא רק מרומז, ואנחנו רואים איך אפשר לממש אותו. יפה לראות איך התלמידים נכנסים ברצינות לעומק העניין. אנשים מצפים למשהו תרבותי ומשעמם מערב שירת משוררים, וזה לא קורה פה. זה אמנם תרבותי, אבל מלא חיים ודי מדליק".

הערב "לשיר שירה" יתקיים ביום שלישי, 9 ביוני ב-21:00 בצוותא תל-אביב. כריסים בטל`: 03-6950156.