תלמידי בית צבי חוגגים את כישרונותיהם בקומדיית הטעויות הטיפוסית של ריי קוני
כל המרבה להסתבך
אשף המצבים האנגלי ריי קוני חוזר אל הקיץ הישראלי ותחנתו הראשונה, החודש, בתיאטרון הספריה תהיה גם התחנה הסופית, בספטמבר, בתיאטרון הקאמרי. זאת תחרות, על פניה, לא הוגנת, אבל אם להיות נאמן לדעותיי, מקומו הטבעי והראוי של קוני הוא קודם כל בבתי הספר למשחק. ולא משום שמדובר בתיאטרון מסוג ב` או למטה מזה שאיננו ראוי לבוא על בימות התיאטרון המקצועי. בעניין הזה ניתן לקיים דיונים ארוכים אך העובדה היא שמה שנחשב למחזה קופה, או מחזה מסחרי, כבר הפך לחם חוק לתיאטרון הרפרטוארי בארץ, שחייב לפרנס את עצמו ואינו יכול להסתפק בתמיכה הציבורית.
המחזות של קוני טובים ומתאימים לבתי הספר למשחק משום שהם מחייבים את התלמידים המשחקים בהם, וכמובן את אלה שמביימים אותם, למצות את כישרונותיהם בתחום עיצוב הדמויות לצד יכולותיהם הוירטואוזיות, פיזיות או מילוליות, בתחום התזמון. ולא פחות מאלה גם בנושא הדיוק במשחק עם פרטנרים. כרגיל במחזות האלה יש מרכיבים עלילתיים פשוטים שמסתבכים עד לבלי התר, וכל המרבה להסתבך בהם הרי זה משובח.
ב"כסף קל" יש שלוש מזוודות, שבאחת מהן טמונים 735 אלף לירות סטרלינג. יש שני שוטרים ממחלקים שונים, נהג מונית אחד, הולנדי אחד ושני זוגות שאמורים לחגוג יום הולדת. קוני מערב את אלה באלה ומנווט את התנועה על הבמה בסיוען של שלוש-ארבע דלתות שהכניסות והיציאות מהן תמיד משנות משהו. ובעיקר, קוני במחזה הזה מצטיין במיצוי הדלתות הנסתרות של הטקסט, שמוגש כאן בתרגום מלא חן עוקצני של אבינועם קורן.
העלילה הפשוטה מתחילה בכך שהנרי, פקיד עושה דרכו ברכבת אל ביתו, שם תהיה סעודה חגיגית לכבוד יום הולדתו בהשתתפות זוג חבריו הקרובים, ובטעות לוקח ביציאה מזוודת יד משרדית זהה לזו שלו. כשהוא מגיע הביתה, ובאיחור, הוא כבר יודע שבידיו יש הון עתק, שמישהו ודאי ירצה לקחת אותו בחזרה, ויידע איך להגיע על פי מה שימצא במזוודה של הנרי. לפני שהוא מצליח לשכנע את אשתו ג`ין לברוח אתו ועם הכסף לחו"ל מגיע השוטר הראשון, ומאותו רגע מתחילה להתפתח קומדיית הטעויות המובהקת נוסח קוני. כל גילוי של המהלכים בדרך אל הסיום יהיה לא נאות, ויחבל בהנאת מי שיחליט לקפוץ על העגלה בתיאטרון הספריה.
וזו בהחלט עגלה טובה לבילוי קיצי. תפאורה חביבה ויעילה של סלבה מלצב, תאורה טובה של הדס לוז, תלבושות אנגליות של קארין דוד, ומוזיקה טובה של אפי בנימיני יוצרים את המסגרת הנכונה לבימוי קצבי ורענן של גילי אמיתי, כולל עיצוב פשוט וטוב של המשחק – שהוא בעיקרו של דבר מה שהופך את מחזותיו של קוני למצליחים. כמובן אם המשחק ממלא אחר התנאים המוקדמים של כישרון ויכולת הנדרשים למימוש האופציות שיש בכל אחד מהתפקידים.
צוות התלמידים המסיימים עתה את לימודיהם בבית צבי עונה על התנאים והדרישות, ומצליח לנצל את ההזדמנות שהמחזה והבימוי נותנים לכל אחד מהם. ראשונה שעושה זאת היא אסתר גרינברג המצוינת בתפקיד ג`ין, האישה שהכינה סעודה לבעלה ומוצאת עצמה לפתע כמאכרית שמסבכת את עצמה, את בעלה ואת כל מי שהיא נתקלת בו בין כוס וויסקי אחת לשנייה. לצדה בעלה הנרי שהכסף מטריף את כל חושיו, ויובל טננבאום מעצב אותו בחן כובש.
האורח הראשון שלהם הוא סמל המשטרה המקומית דבנפורט שעקב אחר הנרי אחרי שהתרשם לרעה מהתנהגותו החשודה בפאב. גיל רשף מעצב נפלא את השוטר החמקמק הזה, כנחש ערמומי, והוא מבריק כאשר העניינים סביבו מסתבכים. לירן אש שופע מרץ נלהב בתפקיד נהג המונית שאמור לקחת את הנרי וג`ין לנצל התעופה והופך להיות הנכנס ויוצא הסדרתי של ההצגה.
נגה פרידמן ואפי ביבי מצוינים כזוג החברים שבאים לחגוג ונקלעים לתוך המערבולת שיצרה הטעות של הנרי. הם מדויקים מאוד כדבר והיפוכו בעלילה – פרידמן מדויקת מאוד כבטי המבינה מה נדרש בסבך שנוצר ויודעת לפתור מצבים, ואילו ביבי מצחיק בכל רגע של בלבול, כשהוא מסבך ומסתבך.
דניאל מושט מתחיל ענייני כשוטר השני שמסבך את העלילה עוד יותר ומצטרף בהדרגה ובהצלחה רבה למחול הכניסות והיציאות. ואחרון בצוות הזה הוא תומר זאב הטוב כתפקיד ההולנדי הזר שלא בא לסעודת יום הולדת.
18/06/2009
:תאריך יצירה
|