פסטיבלים - קרקס הפלאים – נס תיאטרוני נפלא

צבי גורן ממליץ בחום לתפוס כרטיסים לשלוש ההופעות הבאות של הלהקה האורחת מצרפת

תקווה, הומור וכאב

החששות שליוו אותי בבואי לתיאטרון הקאמרי להצגה העולה במסגרת הפסטיבל הבינלאומי הראשון של תל אביב יפו נמוגו תוך שתי הדקות הראשונות, כאשר חולדה חיה שיחקה על גג של צריף מט ליפול במחנה שסמל הצלב האדום מסמל את היותו אתר לניצולים. כאשר נעלמה החולדה הגיחו אל המחנה בזה אחר זה בובות אנושיות – כלומר שחקנים עוטי מסכות, מכף רגל ועד ראש – שורדי מלחמה, פצועים, מתים, אחות, מנהל מחנה והחלה סדרת תמונות שבמהלכן הפגינו שתי שחקניות ושני שחקנים וירטואוזיות מדהימה של לוליינות קרקסית, בובנאות משוכללת ורבת המצאות, ובעיקר ביטוי חי מאוד של ההומור, התקווה והכאב לעת מלחמה.

המלחמה נמשכת אי שם, מאיימת, אך הבובות האנושיות יודעות לתעתע זו בזו, לשעשע או את זו, לרחם, ללטף, ולהכשיל. קרקס אנושי אמיתי. קומדיה אנושית נוגעת ללב. חוויה תיאטרלית מרתקת. קטועי ידיים ורגליים כלוליינים מפליאים לעשות, ובעיקר כאשר השחקנים משתמשים בכל אבר של גופם, גלוי או נסתר, להפתיע בתעלולים בימתיים וברעיונות בלתי צפויים. על רגליהם, על הראש, זה על גב זה, על גלגיליות, על מתח, ומתוך כל בובה שהם מאנישים אותה בשלמות.

ארבעת השחקנים-בובנאים המופלאים – לואיק אפאר, רות סטיינטל, יוהנה אלרט ומתיו זיפרידט – והבמאי שלהם, כריסטיאן כומן, נפגשו לפני ארבע שנים במהלך הופעות שערכו, בקבוצות נפרדות, במסגרת סיור של עמותת "ליצנים ללא גבולות" בישראל וברשות הפלסטינית. בשובם לצרפת החליטו לכונן להקה חדשה, “לה בוסטרפדון", ולהרים הפקה מיוחדת אנטי מלחמתית.

המחנה שהם מתארים, והמלחמה שברקע, יכולים להיות אצלנו, בעירק, באפגניסטן, בדרפור, בבוסניה ובכל מקום שבו הפוליטיקה מעוותת את צלם האדם. בהצגה שלהם, אגב, כמי שנולדו בגרמניה ובצרפת, סממני הלאום הנרמזים הם כובע פלדה גרמני וכובע חיילים צרפתי. כפי שאחת מהם אמרה בסוף המופע בהצביעה על זהויותיהם הלאומיות, שבשתי מלחמות עולם במאה העשרים ניצבו משני עברי המתרס, ועתה הן בעלות ברית ושכנות טובות. אבל כשהקהל ישראלי, ובשבוע הבא ההצגה תועלה גם בפני הפלסטינים, אין ספק שהמחשבות אינן נודדות אל מעבר לים. וההצגה אומרת כי מותר ורצוי לקוות.

שם המופע המקורי הוא "נסים קצרים" והבחירה אצלנו בשם "קרקס הפלאים" איננה מחטיאה את מהותו ובעיקר לא את כוונת היוצרים, כי הבשורה של המופע הזה, שהוא תיאטרון נפלא ומרתק בכל רגע שלו, היא אנושיות צרופה.

יש עוד שלוש הופעות – הערב, במוצ"ש וביום ראשון – ולא כדאי להחמיץ אותן.