צבי גורן נהנה לצפות שוב ביצירות של יוצרים ומבצעים ישראלים מצוינים בימי המעבר מאירועי הבמה הגדולה לאלה שיהיו בחודש הבא באינטימדאנס של תמונע ומחול לוהט של סוזן דלל, טוב לפעמים להיזכר במה שהמחול הישראלי כבר השיג, ובאלה שעבודתם נמשכת ללא הפסקה. כזה היה ערב המחול שיזמו והעלו אמש טליה פז, נדר רוסנו ומיכאל גטמן בבית ענבל. מכלול ארבע היצירות שהציגו היה מרתק ומרענן.
"יום שני" - מיכאל גטמן
את הערב פתחה יצירתו של מיכאל גטמן "יום שני" שהועלתה לראשונה במסגרת הרמת מסך 2008 עם יערה דולב ואלדד בן ששון. ארבעה ימים לפני ההופעה אמש נפצע בן ששון ואת מקומו תפס במהירות הרקדן ליאו לרוס, עד לאחרונה מרקדניה הבולטים של להקת בת שבע.
המפגש המחודש עם "יום שני" הראה כי גטמן המשיך לפתח את יצירתו המסקרנת, שמיועדת להיות פרק מתוך פרויקט שאפתני ליצור מחול ארוך בהשראת "בריאת העולם" של קרלהיינץ שטוקהאוזן. בשלב הזה מדובר בדואט איכותי, שבו שני הרקדנים נדרשים לרמה גבוהה של שליטה במערך תנועתי מורכב, הנע בין ניכור ואסתטיקה למרקם אינטימי של ביטוי רגשי או שכלתני.
יערה דולב שבה והראתה את יכולותיה המובהקות לייצב תנועה מדויקת וחדה, ולהתאים עצמה לאופי בן הזוג שעמו וכנגדו היא רוקדת. ליאו לארוס נקלט מצוין אל תוך המארג התנועתי, וקלט לתנועת גופו את הזוויות ואת הקווים המעודנים או הנמשכים שעיצב גטמן, שהמשיך לעבד את יצירתו היפה ואף הוסיף לה קטע סיום מהסרט STALKER של טרקובסקי. התאורה של ג`ודי קופפרמן הייתה אדומה-חשוכה ודווקא בכך חשפה את העומק הרגשי החבוי ביצירה.
טליה פז ב-LOVE של שרון אייל
טליה פז שבה והעלתה את גרסת הסולו המיוחדת שלה ל LOVE, יצירתה הקבוצתית הראשונה של שרון אייל. הגרסה הזאת שהועלתה לראשונה לפני שנתיים, ומאז גם ברחבי אירופה ובארה"ב, תואמת ככפפה את מאפייני התנועה המיוחדים של פז. היא שולטת במנעד עשיר של גוונים, שולפת צורות פיזיות ומעבדת את רעיונותיה של אייל לביטוי נשי אישי שבו היא מביעה בפרק זמן מרוכז מאוד, ולצלילי שירתה של ליסה ג`רמנו, את מכלול הכאב והגעגוע, לצד תשוקה או חיוך נסתר.
שני דואטים של נדר רוסנו
הרקדן-כוריאוגרף נדר רוסנו העלה בערב הזה שתי יצירות, שאלמלא הפריד ביניהן הסולו של פז היה אפשר לראותן כשתי תמונות במחזה אחד. אני משתמש במילה מחזה כי המאפיין העלילתי-תיאטרלי ניכר בדואט הראשון BABY, שאותו רקד עם רעות שץ, וגם במחול השני "כל החלונות פתוחים" שאותו רקד עם דפנה מירו בחברתם המבוימת של נגן הגיטרה עומר סיגלר ונגן הבס ג`ו רוזן, שניגנו ושרו את המוזיקה המקורית של אסף אבידן ודניאלה פפיש.
רוסנו, בעל נוכחות גברית מעודנת ומהורהרת בדרך כלל, לבש ביצירה הראשונה שמלת תכלת קצר, ויצר דו שיח מקורי מאוד שנע בין הגברי לנשי, בתנועתו שלו ובזו של בת זוגו, רעות שץ בשמלה צבעונית הגווני פסטל חומים-אדומים. המתח בין ההומור והרצינות התהומית של היצירה הזאת נמשך גם ביצירה הבאה, שבה חזר רוסנו אל מאפייניו המוכרים והותיר את הפן הנשי המובהק לדפנה מירו.
שתי היצירות של רוסנו הועלו בהצלחה גם בחו"ל, והיצירה השנייה אף זיכתה אותו בפרסים בתחרויות בינלאומיות, והוזמנה לפסטיבלים רבים.
21/06/2009
:תאריך יצירה
|