הבמאי יבגני אריה משחק באש, מרעים בתותחים, ממציא טקסטים ודמויות וצבי גורן חוזר הביתה מ"נישואי פיגארו או יום מטורף אחד" בתמיהה.
להקה משעשעת, תפאורה נהדרת
"נישואי פיגארו, או יום מטורף אחד" מאת פייר אגוסטין דה בומארשה הוא אחד המחזות המיותרים ביותר בספריית המחזות. לפני שנים רבות מספור הוא היה פופולרי, כמו אחיו הבכור "הספר מסביליה", ואיכשהו החזיק מעמד פה ושם בתיאטרון העולמי. רק מוצרט ורוסיני הצליחו לעשות ממנו מטעמים אופראיים שלא פג ניחוחם, ואיכשהו הם שומרים על טריותם.
הבמאי יבגני אריה יודע זאת, כפי שהוא מראה בכל רגע של ההצגה החדשה של תיאטרון "גשר". הוא עיצב לה כהרגלו, יחד עם מיכאל קרמנקו, תפאורה נהדרת, שאותה האיר בעזרתו הנאמנה והמיומנת של אבי יונה בואנו (במבי). הוא הלביש את שחקניו במחלצות שעיצבה ולנטינה קומולובה, נתן לבן בר-שביט להוכיח שוב את כשרונו בהתקנת נוסח עברי למחזה, ונתן למלחין הבית אבי בנימין הזדמנות להשתעשע בתענוג עם המוזיקה של מוצרט.
ובעיקר – הוא העמיד על הבמה להקה משעשעת למדי ובראשה יחזקאל לזרוב הווירטואוז בתפקיד פיגארו, ישראל דמידוב הכריזמטי בתפקיד הרוזן אלמוויווה, אפרת בן-צור השרמנטית בתפקיד סוזי (כלומר סוזאנה), יבגניה דודינה בתפקיד כרובינו הנער המחורמן במבטא צרפתו-רוסי כבד, רות חילובסקי המחנחנת בתפקיד הרוזנת הנבגדת ונוקמת, וגלעד קלטר המחקה פה ושם את מוצרט של הסרט "אמדאוס" בתפקיד של המחזאי בומארשה.
"אין לי רגע פנאי"
כל המרכיבים האלה מבטיחים איכות – וברוב המקרים אמנם היא ניכרת לעין, ובגדול. אלא שאריה החליט להשתולל תחת הסיסמה "אין לי רגע פנאי" ולמצות עד תום, ולעייפה, את אמנות ההגזמה. ככל הנראה הוא החליט להתעלם מהכלל שהמוזות שותקות כשהתותחים רועמים – והם רועמים בהצגה הזאת, בהפגזה של יריות ורעיונות, כמעט בלי הפוגה.
כך למשל, לקראת סוף המערכה הראשונה, יש לאריה רעיון מקסים. זה קורה בתמונת המשפט של פיגארו, שבה הוא נתבע להחזיר חוב ולשאת לאישה את מי שתתגלה מהר מאוד כאמו. ישראל דמידוב – המגלם את הרוזן המתכנן את נפילת פיגארו – יורד מהבמה ותופס את מקומו של המנצח על התזמורת, ומתחיל לנצח בצורה מרשימה מאוד על מה שמתרחש על הבמה. אבל אריה כנראה אינו מאמין שדי ברעיון המקסים הזה כדי לשעשע את הקהל, ודמידוב מסתובב אל הקהל וממשיך לנצח בהבעה של "תראו אותי, תראו איזה רעיון גאוני".
לעומת זאת, אריה יודע להפיק מרגליות של בימוי ומשחק גם מרגע קסם שקט לקראת סוף ההצגה, כאשר פיגארו המותש, מקונן על מר גורלו כ... מחזאי וכעיתונאי. יחזקאל לזרוב מרגש וכמעט קורע לב במונולוג הזה שנאמר בטון מינורי מאוד.
בסופו של דבר אפשר לומר כי "נישואי פיגארו" נוסח יבגני אריה ו"גשר" היא הצגה עשירה מאוד, ולעתים רבות מדי במופגן ובהגזמה מיותרת.
למועדי הצגות
23/09/2004
:תאריך יצירה
|