קומדיית אבסורד

אחרי "בידרמן והמציתים" בחאן הירושלמי מגיע תורו של תיאטרון הסימטה לחדש את ההיכרות של הקהל הישראלי עם ייחודו של מקס פריש כמחזאי בעל התבוננות מיוחדת במין האנושי. המחזה, למעשה מערכון של שעה, נכתב ב-1958, מתוך כוונה שיוצג יחד עם "בידרמן והמציתים", הועלה בתיאטרון של ציריך, וכעבור שנתיים הופק כסרט טלוויזיה.
 
המחזה, כיצירות אחרות של פריש, בנוי כשילוב של קומדיית אבסורד, פארסה, תיאטרון נוסח ברכט ונוגע בנושאים אופייניים לכתיבתו של פריש ברומנים ובמחזות שלו, ובמיוחד באי יכולתו של האדם לעשות או להגשים את עצמו או את רצונו מול הגורל. ב"זעמו הגדול של פיליפ הוץ" הוא מתאר בצורה מבריקה את כישלונו (אולי אפילו מרצון) של פיליפ הוץ לשחרר עצמו מנישואיו. העלילה מתרחשת בשלב שבו אשתו של הוץ, שניהלה רומן עם חבר של שלו,  חזרה בה מהסכמתה להתגרש, והוא נועל אותה בארון, ומזמין פועלים שיהרסו את הבית על תכולתו, למעט הדברים השייכים לאשתו, בהתאם לרשימה שהכין.

בהתאם לכללים לא אפרט את מה שמתרחש במהלך השעה המוטרפת של ההצגה שעיבדה וביימה איה קפלן וזאת על מנת שלא להפיג את ההפתעות וההנאות של מי שיגיע לראות את ההצגה בתיאטרון הסימטה. אסתפק בכך שאחרי רגעי הפתיחה שבהם הוץ, פרופסור לפילוסופיה, מציג לקהל את עצמו, את עלבונו מאשתו שאינה מאמינה שהוא יכול לעשות ולא רק לדבר, ואת רצונו לברוח (ולהצטרף ללגיון הזרים של צרפת) המחזה, בתרגום מצוין ובהיר של שמעון לוי,  וההצגה הם כמו תיבת הפתעות משעשעת, וככל שההצגה מתקדמת ההומור גובר עד להתפרעות מוחלטת.
 
קפלן חוללה כמעט נס בימתי שופע רעיונות חזותיים בסיועם של רוני כרמל שעיצבה את התפאורה המקסימה ואת התלבושות, אורי רובינשטיין שעיצב את התאורה, וטל בלכרוביץ שעיטר במוזיקה חביבה – ויש גם אפקטים מרשימים. הישגה הגדול ביותר של קפלן הוא בתזמור מבריק ומצחיק של ההתרחשות באמצעות צוות השחקנים שלה, ובראשם דור צויגנבוים בתפקיד פיליפ הוץ, שמצליח להיות מספר מצוין, לסירוגין עם משחקו המדויק כדמות פעילה במתרחש.
 
איילת הלפרין מצוינת בתפקיד האישה הספקנית-בוגדנית אך אוהבת שלא מוכנה לוותר על הוץ, וכמוה אסתר סבידנסקי המרשימה בתפקיד אפיזודי יותר של אשת המאהב שאותו מגלם גומא שריג שמעצב יפה את ההלם שהוא לוקה בו נוכח המתרחש והמתברר לו לתדהמתו. מי ש"גונבים" את ההצגה הם שני המאכרים שהוץ זימן ל"מבצע זעם" שלו – אופיר וייל וליאור יצפאן הנפלאים  ככל שהם מתקדמים במשימותיהם ומגלים את התענוג שאפשר להפיק מהן.
 
“זעמו הגדול של פיליפ הוץ" היא הצגה מבריקה ומצחיקה, ובה בעת היא חכמה ומאירה יפה את אין האונים האנושי כל כך, וכדאי מאוד להגיע ליפו העתיקה ולראות את ההצגה המהנה הזאת.