עידן כהן בוחן רעיונות מעניינים ביצירתו החדשה המחברת מציאות לעולם האגדה
שתי משרתות וגבירה מתעמרות זו בזו
צלילי הפתיחה של המוזיקה לבלט "אגם הברבורים" מאת צ`ייקובסקי הבהירו מיד כי יצירתו החדשה של הכוריאוגרף הצעיר והמוערך עידן כהן (“פרווה מתוקה שלי", “שנה של דג”) פוזלת לעבר הבלט המונומנטלי הקלאסי. העגבניות ופחיות העגבניות המקולפות שהתגלו על הבמה כשנפתח המסך, עוד לפני כניסתן של שלוש הרקדניות המשתתפות ביצירה רעות לוי, ריטה קומיסרצ`יק ודניאל גל, הציבו מיד סימן שאלה ותמיהה ביחס למה שכהן מתכנן עבורנו.
דקות ספורות אחרי שהשלוש נכנסו בתלבושות מעניינות שעיצבה עבורן ענת שטרנשוס, בתצורה ובתנועה הרומזות לזהותן כברבורים, הרגשתי שהן מוליכות אותי אל זירת התרחשות ריאליסטית מוכרת שבה יתקיים הרעיון של כהן לפיו הן "בודקות ללא הפסק את זהותן האישית והחברתית". הזירה הזאת, לפי כהן ובהקשר ברור לשם היצירה, אמורה להיות האגם שממנו הברבורים עולים ופושטים את מעטה הנוצות ומתגלים בזהותן הנשית-אנושית. ובזירה הזאת, הן הופכות אט אט "ליותר ויותר בהמיות וחייתיות, ויוצרות עולם דקדנטי אפל ויצרי”.
אבל למרות ההקשר המוצהר ל"אגם הברבורים", החלל התחום שבו השלוש פועלות הזכיר לי יותר מרתף, או מחסן, ויצירתו של כהן התגלתה לי כגרסה, מעניינת למדי, למחזה "המשרתות" מאת ז`אן ז`נה, שבו שתי משרתות וגבירה מתעמרות זו בזו, מחזרות זו אחר זו, ומגיעות אל נקודת האל-חזור. ההקשר הזה לז`נה מתחזק למקרא ההסבר של כהן לפיו העולם הרומנטי של האגדה הופך למציאות שבה בני האדם "קובעים ומשפיעים על גורלם ועל גורל זולתם ומביאים את עצמם אל האובדן ואל הסוף הבלתי נמנע".
ההרגשה שלי במהלך הערב הייתה שאם כהן היה קורא ליצירתו "המשרתות" או אז המוזיקה של צ`ייקובסקי הייתה מעניקה לה רובד מרתק. ובכל מקרה גם הייתה בי תחושה ברורה שהיצירה הייתה מרוויחה בגדול אם גם המוזיקה של צ`ייקובסקי הייתה עוברת כור היתוך של מוזיקאי עכשווי כמו אבי בללי או דידי ארז או שלומי פריג`.
אבל מעבר לכך, ולכמה הסברים "עלילתיים" לכאורה, שאפילו מאשרים את התחושה הזאת, וככל הנראה הנחו את כהן בעבודתו עם הרקדניות, היצירה בכללותה מרשימה בעיצובה הכוריאוגרפי הסגור, המשתמש ברצף תנועתי מוגדר שאינו מתייחס אל המרחב ואל חלל הבמה ומסתפק בביטוי של חיבוטים אישיים, לכאורה, שאמורים לייצג סיפור אישי של כל אחת מהנשים. זה מרשים, אבל בה בעת חוזר על עצמו ברגעים רבים וכבר במערכה הראשונה.
אין לי ספק שהמחול היה מרוויח עוצמה אם היה קצר מ-80 דקות (כולל ההפסקה שבמהלכה, מאחורי המסך הסגור מעמיסים על הבמה קילוגרמים רבים של עגבניות טריות בתפזורת ועוד כמה פחיות). אלה נותנות יסוד של מתח מוחצן, לא מחולי, למערכה השנייה, הקצרה יותר, שגם נהנית מעיצוב התאורה המעניין של נטע קורן.
בסך הכל מדובר בניסיון מעניין למדי של עידן כהן להעמיד על הבמה יצירה בעלת משמעות ותוכן קיומי מובנה וברור.
27/08/2009
:תאריך יצירה
|