מסע פנימי וחיצוני אל הנפש

לפני תשעה חודשים התקיים בתיאטרון תמונע סוף-שבוע מיוחד עם מחזאות עכשווית מפולין לרגל העלאת ההצגה "טיקוצ`ין – בת ים" בהבימה. באותה הזדמנות הוקראו בו ארבעה מחזות והועלתה הפקה מלאה של מחזה חמישי "אבסינת" בבימויו של מאור זגורי, שזכתה לשבחים וחזרה לכמה הצגות כעבור מספר חודשים.
 
מחזה אחר "הכיתה שלנו" שזכה לשבחים רבים לא זכה עדיין להפקה בימתית מלאה, ומחזה שלישי שהרשים בדרכו היה "מסע אל פנים החדר" מאת מיכאל וולצ`ק שחוזר עתה בהפקה של תיאטרון תמונע, ובבימויו של וויטק קלם עם מרבית השחקנים שהשתתפו בהצגת הקריאה.
 
המחזה כתוב כפרשנות פנטסטית-ביזארית למצוקת הקיום של הדור הפולני הצעיר אחרי נפילת הקומוניזם ופתיחת השערים למערב, בעיקר בכיוון היציאה אך גם פנימה, לגילוי האוצר הפולני הקיומי הגנוז. את הסיפור על הצעיר ששמו עור מביאה דמות שהיא האנשה של מסך התיאטרון, יחד עם חברו, המייצג את חור ההצצה שיש במסך ורואה, לכאורה את מה שנשקף מחוץ לבמה. הצמד הזה מעניק למחזה את הממד הלא ריאליסטי המוצהר, שמתחזק על ידי דמויות אחרות המעטרות את חייו המסוכסכים של עור, היוצא למסע פנימי וחיצוני אל נפשו וטעם קיומו.
 
בדרך הוא פוגש דמויות שונות: חברו הטוב זלוטי,  ששמו, כשם המטבע הפולני, מייצג את העולם החומרני; אהובתו אלקה שמתייאשת מכוונותיו של עור ובוחרת להסתלק מחייו בחברת זלוטי; אביו ואמו שמיוצגים על ידי שחקן אחד; בעל בית שמשכיר לעור את החדר האטום שבו יחיה; רב יהודי ועוד. אבל בסופו של דבר המפגש העיקרי שלו הוא עם עצמו, וכך גם הבריחה שלו היא בעיקרה מעצמו.
 
כאשר הוקרא באירוע לפני תשעה חודשים, בתרגום של רפי וייכרט, התחושה הכללית הייתה כי המחזה, שכבר הוצג בהצלחה בפולין, מאבד את אחיזתו ככל שהוא מתקדם ובעיקר בחציו השני שבו עור פורש את משנת חיבוטיו.  עם זאת, נדמה היה, במיוחד בזכות השחקנים שהשתתפו בקריאה, שזה מחזה שיכול להרוויח מניות באמצעות הצגה בימתית טובה.
 
ההפקה בתיאטרון תמונע מנסה לעשות זאת, אך הבמאי וויטק קלם שחזר לארץ כדי לממש את האופציה הבימתית עם השחקנים שעבד אתם כבר, יצר הצגה מוחצנת בהגזמה שגורעת מהרושם ההוא, ואולי חושפת את חולשותיו של המחזה. יחד עם זאת, קלם שעיבד את המחזה להצגתו כאן ויחד עם השחקנים הכין לו תרגום חדש, הצליח לשמר ואף לפתח את איכויות המשחק.
 
משכמם ומעלה בולטים עזר קלמוביץ בתפקיד מסך, בקומתו הגדולה, בפניו כמעט-נטולי ההבעה, בקולו הרך ובחיוך טוב הלב הנשקף מעיניו, ולצדו אלון אופנהיים, כחור ההצצה, שהבעות פניו הם מלאכת מחשבת של משחק ללא מילים ועם טקסט גם יחד. מצטרף אליהם דורי בן זאב (שלא השתתף באותה קריאה) בתפקיד "אבאמא" האפיזודי שהוא מצליח להכניס לתוכו בדקות אבחנה את שתי הישויות שמהן, בין השאר, עור נמלט פנימה אל חדרו-נפשו.
 
בתפקיד עור מצליח שרון פרידמן לבטא היטב את החיבוטים, הייאוש, התקווה ואין-אונים של צעיר שמנסה להיות חי וקיים. עופר רגירר מצוין בתפקיד החבר זלוטי, שנע בין אהבה לרדיפה, בין גבריות לילדותיות-כמעט נשיות. אהובה קרן מצוינת בתפקיד בעל הבית ובתפקידים האפיזודיים האחרים, והדס לקט טובה מאוד בתפקיד האהובה אלקה.
 
את חלל הבמה המורכב בעיקר מתיבות קרטון בגדלים שונים שעיצבה דניאלה מור, ואת ההצגה מלווים בעומק הבמה חבר פרלמוטר ויואב לחוביצקי שיוצרים פסקול מעניין בכלי ההקשה ובגיטרה חשמלית.