סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
תיאטרון
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
כתבה
 
מאת: הילה אהרון בריק עובדיה בעל מום - עובד על כל החושים
 

 
 


כבר בתמונת הפתיחה עוצרת הנשימה של "עובדיה בעל מום", הצגה חדשה בזירה הבין-תחומית, ברור לגמרי שזו עומדת להיות התרחשות מרגשת.

הקהל נכנס לאטו לחלל המערה הייחודי של במה 2 תיאטרון החאן לצלילי מוזיקה קסומה (סילחו לי על הביטוי השחוק, אך הוא הקרוב ביותר), ולא אסגיר מה הוא רואה על הבמה בעודו מתיישב, רק אומר שזה יפה כמו תמונה של צייר אחד, מיוחד במינו, מהמאה ה- 16.

המחזה הוא עיבוד לבמה על פי סיפור קצר של עגנון מ-1921. ההפקה החדשה, מאפשרת להתענג על שפתו של עגנון , שמונים ושלוש שנים לאחר שנכתבה היצירה המקורית, ומפעילה על הבמה עולם דימויים שלם, עכשווי מאוד, שפועל בבת אחת על כל החושים.

מי שעיבדה וביימה את הסיפור היא לילך דקל, שבימים כתיקונם תוכלו למצוא את שמה בין כותבי האתר הזה. דקל סיימה לא מזמן תואר שני באוניברסיטת תל-אביב והספיקה בין השאר ליזום ולנהל אמנותית את פסטיבל Small-במה הראשון באוניברסיטת תל-אביב (שהפך מאז למסורת שנתית), לכתוב, לביים ולתרגם טקסטים שהוצגו במסגרות שונות.

הפרפקציוניזם של דקל, חוסר הנכונות הנוקשה שלה להתפשר גם על הפרטים הקטנים ביותר זועק מכל פרט בהפקה החדשה. אין ב"עובדיה" אפילו לא רגע יחיד שאינו מטופל מבחינה דרמטית בכמה רבדים במקביל. וכל זה אינו יוצר גודש אלא חוויה חושנית וייחודית.

איך הגעת דווקא ל"עובדיה בעל מום"?

גילי שנית, המנהלת האמנותית של הזירה פנתה אלי לפני כחצי שנה והציע לי לעבד סיפור של עגנון או שלום עליכם, ואחרי קריאה מאסיבית בחרתי בעגנון. מבין הסיפורים שלו שעדיין לא הוצגו בחרתי ב- "עובדיה בעל מום" הסיפור הזה כבש את לבי.

לכאורה זה סיפור קטן על העיירה היהודית בגליציה, ועל בעל מום שהנערה שלה הוא מאורס מקרננת אותו אבל מה שמרתק בסיפור זה היצר המבעבע מתחת לפני השטח, יצר ברמות שעדיין לא פגשתי אצל עגנון. השפה הפיוטית והכל כך ייחודית ל עגנון ועולם הדימויים הקסום מעורר השראה הם מתנה לכל יוצר".

במרכז המחזה עומדות שתי דמויות - עובדיה הגיבן והקיטע (אמיר ירושלמי), שהוא שואב מים ושייני סירל היפה (עדיה גדלבסקי), שבעיירה מרננים על חוסר צניעותה. השידוך בין השניים נועד "להכשיר" את שייני סירל כבעלת בית מכובדת, וגם למצוא פתרון של כבוד לבעל המום.

ספרי קצת על הדמויות..

"שייני-סירל היא אישה פשוטה ממעמד נמוך שאש התשוקה שורפת בה. אישה שאיננה מסתפקת במה שהגורל הכתיב לה. היא חיה את החיים עד הסוף, מבלי לתת דין וחשבון. דמות מאוד לא שגרתית בין דמויות הנשים היהודיות . עובדיה, ש"מעולם לא התריס כלפי מעלה" על המום שלו הוא דמות שיש בה צניעות תמימות וכנות שנדירות כיום במחוזותינו. שתי דמויות כל כך שונות שמחפשות בעצם את אותו הדבר וכמו בכל טרגדיה טובה, מהאדם הכי לא נכון".

איך עיבדת את הסיפור?

"לא שיניתי את השפה של עגנון. לא ניסיתי לעדכן אותה לשפה מדוברת ולא לפשט אותה אבל כן חתכתי סצינות, הורדתי הרבה טקסט, העברתי טקסט ממקום אחד למשנהו, שכפלתי משפטים והוספתי שלוש מילים. דווקא דילול הטקסט הוא שאיפשר לי להיות נאמנה למהות העגנונית. הטקסט שויתרתי עליו הומחש , למלא את אותם פערים באופן ויזואלי.

יחד עם השחקנים עבדתי על הטקסט וחקרנו את משמעות המילים, התוכן, הצלילים, הצורות והתחושות, כדי להתוודע אל מקסימום רבדים. אחת התוצאות של העבודה הזו הייתה שבהצגה מושרים יותר טקסטים מבסיפור המקורי, שיש בו רק שני שירים. כשחקרנו את המשמעות של הטקסט, ניסינו להבין מה הוא אומר ולהקשיב לצלילים. במקום אחד למשל גילינו שהטקסט הוא בעצם קינה – ושצריך לשיר אותו. ניסינו ליצור סימפוניה של קולות וצלילים".

קשה להתעלם מהנבל על הבמה, שמוסיף רובד מוזיקלי נוסף, מאיפה זה הגיע?


"את עדיה גדלבסקי פגשתי כמה חודשים לפני ההפקה וגיליתי שהיא גם נבלנית מוכשרת והנבל הוא חלק מהעולם שלה כאדם וכיוצר. מרנה ירושלמי למדתי לאפשר לשחקן להביא לבמה את המיטב שבו, כך שלמרות שהבמה מודרנית ומנוכרת היה חשוב לנו להכניס את הנבל ואני מקווה שהצלחנו לגשר באמצעותו בין האווירה היהודית העתיקה של עגנון לבין המודרניזם של הבמה, של התפאורה ושל התלבושות".

התפאורה, שמנצלת כל פינה בחלל בנויה בעיקרה מצינורות מתכתיים שלובשים ופושטים צורות ותפקידים עם התקדמות ההצגה. התאורה תומכת באופן הדוק בהתרחשויות על הבמה. ולמרות מינימליזם יחסי באמצעים נוצרת על הבמה תחושה של תנועה מתמדת ושל עושר ויזואלי.

מה עומד מאחורי הבחירות של התפאורה, השימוש בצינורות?

"הבמה היא ייצוג של התודעה של עובדיה . חיפשנו דימוי שירחיב את המנעד העגננוני. מה עולה שם, בתודעה? ממה הוא חושש ? מהם הסיוטים שלו? אם הדליים הם מקור הפרנסה שלו ואולי השאריות האחרונות לכבודו האבוד כי אז הסיוט של שואב מים הוא צינורות ששואבים מים והופכים אותו למיותר. הצינורות מובילים מים אך גם דברים אחרים כמו חומרים, אובייקטים, קולות וצלילים. וככלי תקשורת, ולא תמיד יש תקשורת, לכן הם קטועים.

החומרים השונים העוברים דרך הצינורות הם תוצאה של סיפור מסגרת פנימי שבנינו מירב אוחין (מעצבת התפאורה והתלבושות) ואני. מסגרת של ארבע עונות השנה המתממשת בעיקר באמצעות מזון. למה אוכל ? איך אפשר שלא כשאצל עגנון האוכל הוא סוג של ייצוג ליצר המיני ?

איך הייתה העבודה עם גרין, שכתב את המוזיקה?

"היה לי חשוב שהמוזיקאי יהיה מישהו שמסוגל ליצור מוזיקה גם מעצמים ולהביא לעולם הצלילים היהודי אלמנטים חדשים. גילי שנית המליצה על אילן גרין ואני מאד מודה לה על כך. והיה נפלא לעבוד אתו. היה ביננו דיאלוג מצויין. הוא איש מקסים, קשוב ורגיש ומוזיקאי מוכשר מאוד".

באלו תגובות נתקלת עד עכשיו?

"הופתעתי מכמות וממגוון האוכלוסייה שהתחברה להצגה. לא ציפיתי לזה. לא מזמן, שמעתי בסינמטק תל-אביב את פיטר גרינאווי מתוודה על כך שבניגוד לבמאים שעושים סרטים בשביל הקהל , הוא עושה סרטים בשביל עצמו ומקווה שיש עוד כמה בקהל ששותפים לאותו עולם אסוציאטיבי, או לחלק ממנו וחולקים את אותו הטעם. הפרופסורים באוניברסיטה אולי לא ישמחו לשמוע את זה שהרי `צריך להכיר את הקהל שלך ולדעת למי אתה עושה תאטרון` אבל אני קודם כל עושה מה שאני הייתי שמחה לראות ושימח אותי שצעירים ומבוגרים, חילונים ודתיים, אוהבי עגנון וכאלו שלא בדיוק מרבים לקרוא אותו, הרבה מהם מצאו את נקודת החיבור שלהם.

חשוב היה לי להעביר אנשים חוויה. למרות ואולי בגלל שאני באה מהאקדמיה אני מאמינה שתיאטרון קודם כל בא להעביר את הצופה חוויה שכלית וחושית, משם מגיעה החוויה הרגשית. אם הצלחתי לתרגם את הסיפור הקסום והארכאי הזה לחוויה שצופה באולם יכול להתחבר אליה, על זה הייתי רוצה קרדיט. על אמנות החושים, על החוויה שעוברים".

ומה הלאה?

"יש כמה פרויקטים על הפרק, ביניהם עיבוד נוסף, ואני מקווה למצוא בית למחזה האחרון שכתבתי ".


הצגה "עובדיה בעל מום" החל מה- 13 באוקטובר (יום ד`), ב- 21:00, בבמה 2 של תיאטרון החאן. לפרטים נוספים.


הילה אהרון בריק


11/10/2004   :תאריך יצירה

הדפס הוסף תגובה

תגובת גולשים (5 תגובות)
הוסף תגובה   לכל התגובות
5. הצגה מ ד ה י מ ה
נעמה נצרתי , (01/09/2006)
4.
גם אני ראיתי את ההצגה. , (13/11/2004)
3.
ראיתי את ההצגה , (31/10/2004)
2. יצירת מופת
אוהדת , (31/10/2004)
1. והיא פשוט לא טובה
ראיתי את ההצגה , (30/10/2004)

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע