פסטיבלים - "גאות" - שלוש פנים לאישה

הכוריאוגרפית רונית זיו ממשיכה ויוצרת דיוקנאות נשיים והפעם - ברוחם של איבסן וברגמן

מהבמה אל הסטודיו, דרך הים

רונית זיו הרגילה את שוחרי יצירתה הכוריאוגרפית, וכרקדנית סולנית או בדואטים ושלישיות, לעובדה שבכל פעם היא שבה וממציאה עבורם דמויות של נשים מהעולם הריאליסטי, בדרך כלל, ופה ושם מהעולם הפנטסטי. יצירותיה האחרונות "ראי" ו"אישה א`, אישה ב`” חיזקו מאוד את התחושה שזיו היא אחת היוצרות הבולטות, ואולי הבודדות, בתמונת המחול הישראלית שיש לה שפה ברורה מאוד, הכוללת תנועה של מחול ומשחק של תיאטרון ומשתמשת היטב במוזיקה ובטקסטים.

אני מניח שניתוח אקדמי של דמויות הנשים שזיו יצרה במשך השנים יגלה חוט שני המוליך מראשית דרכה כיוצרת, בהדרגה שצברה תאוצה אל הימים האלה ואל יצירתה המורכבת החדשה "גאות" שהיא, אם תרצו יצירה אחת שלמה המתנהלת בשלוש מערכות, או אם תתעקשו - שלוש יצירות שחוברו יחדיו. בכל מקרה האישה העולה מהגאות הזאת מורכבת, מרתקת ויפה להפליא. ואם גם, כמוני, תתמכרו לשילוש המוצע על ידי זיו ביצירה הזאת, תצאו מההופעה בהרגשה שזיו הגיעה בה להישג חשוב במכלול יצירתה.

מבנה "גאות" מציע מבנה של מחזה מחול בשלוש מערכות – או כאמור, שלושה "מערכוני מחול": המערכה הראשונה היא הבמה, שבה הרקדנית שוברת את שתיקתה המרקדת, ומשיחה את אשר עם לבה הנשי מאוד, דרך חוף הים אל הסטודיו. תנועתה של זיו במערכה הזאת סוחפת מאוד, נמרצת אפילו דרמטית. השבירה לעומת זאת, רצינית ככל שהיא, שופעת הומור, כרגיל בטקסטים שזיו נוהגת לעטר בהם את עבודותיה.

המערכה השנייה מתרחשת על חוף הים ובה זיו וכרמית בוריאן מנהלות דיאלוג שהופך מהר לדו קרב שכלי הנשק שלו הם האבזרים שנשים לוקחות אתן אל החוף. התנועה שזיו יצרה לדואט הזה נעה מהרוך והרוגע אל ההתעקשות, הכוחניות ובמידה מסוימת גם קצת אלימות.

המערכה השלישית מחזירה אותנו אל אולפן החזרות, ושם זיו יחד עם בוריאן ורוני ברנדשטטר מתמודדות עם תמונה מתוך המחזה "האישה מן הים" מאת המחזאי הנורווגי הנריק איבסן. באמצעות מרקם תנועתי מרתק שמתכתב עם דרכו של אינגמר ברגמן הן בוחנות את הדרך לבטא משהו אישי, אמיתי מאוד, ישיר ונקי מזיופים.

לצד שתי הרקדניות המצוינות שרקדו אתה הפעם נהנית רונית זיו משיתוף פעולה חשוב של המוזיקה. החל בהופעתה המרגשת מאוד של השחקנית-זמרת אפרת בן צור בפתיחה, עם השיר המופלא "גם הים נסוג" מאת יונה וולך ואביתר בנאי, שאותו היא מלווה בפריטה. היא גם מקשרת בין המערכות וסוגרת את המופע עם “Fools Rush in”.

לא פחות חשובה תרומתו של רן בגנו שכתב מוזיקה מקורית מצוינת וערך פסקול עשיר מקולאז` של קטעי יצירות קלאסיות ומודרניות מאת חצ`טוריאן, ברליוז, דביסי ובריו. ברכה קול הייתה יועצת מוזיקלית למופע.

את התלבושות היפות עיצבה קרן זרקא ואת התאורה, החשובה מאוד לאפיון המערכות והאווירה הנפרדת של כל אחת מהן, עיצבה ג`ודי קופרמן.