אישה מטורללת וילדה מתוסכלת יושבות שבעה
"לעשות את המוות", אחד ממחזות הקריאה המשעשעים וכואבים שיועלו במסגרת פסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית לסין למחזאות ישראלית, מוגדר כ"קומדיה משפחתית מרגשת", אך לדברי המחזאית טלי שלום, קדמו להגדרה זו "טרגדיה קומית", והגדרות אחרות, פחות משעשעות. לבקשתה של שלום, את ההקראה מביים אסף ציפור, שליטרלית פתח עבורה את עולם הבמה, בעוד היא באה מעולם הטלוויזיה המסחרית והסדרות.
"זה סיפור על אישה מטורללת וילדה מתוסכלת שיחד מנסות לשבת שבעה", משתפת שלום, "ההצגה הזו בודקת מה קורה לדמויות בסיטואציה הזויה, שקורית לא אחת בימינו, כשמשפחה שיש בה שתי יחידות, בפעם הראשונה מתאחדת וכולם "גרים" באותו בית בזמן השבעה.
העלילה מספרת את סיפורה של מורן, בת לאב שנפטר מדום לב במהלך טיול שורשים, אלמן שהותיר אחריו שני ילדים, אישה חדשה והבת שלה. למורן, הבת מהתא המשפחתי הקודם, יש צורך שתהיה לה משפחה והיא מחליטה שהשבעה היא סוג של הזדמנות לקרב בין כולם. "קשה לה להשיג את זה ולפעמים המצב מגיע לאבסורד", אומרת שלום, "כי כשהאבא התחתן עם האישה החדשה, היה להם סוג של סידור, הם לא גרו באותו בית עם הילדים, כך שהיו להם חיים אחרים שם, שהילדים שלו לא היו מודעים אליהם. העניין מומחש באחת הסיטואציות, כשהם חשבו שהוא לא ידע לבשל והאלמנה מציעה להם אוכל שבישל ועדיין נמצא במקפיא.
"האישה של האבא יכולה להגיד כל מה שעולה לה בראש. אינטליגנציה רגשית היא ממנה והלאה", אומרת שלום, "יש מטענים, שכמו בכל שבעה באים ליד ביטוי. כאן זה מתחיל מכל דבר ובהקצנה. הבן רוצה שבעה דתית והאישה לא מבינה למה, אז הם מתחילים לריב והריבים מתפשטים מקטן עד גדול, עד שמגיע הפיצוץ, שאחריו המשפחה מתחילה להתאחד. הם מתחברים דרך הכאב".
לדברי שלום, הלחץ של הדמויות מביא לסיטואציות קומיות, אותן קלטה מהיכרות עם הנושא. "הייתי בהרבה שבעות של חברים ממשפחות עם סבב ב` שמצאו את עצמם יושבים עם האחים החורגים שלהם שכמעט ולא הכירו", היא אומרת ומבקשת שלא להרחיב באופן אישי אבל מעידה "הייתי בסיטואציה דומה. אני ממשפחה די בסגנון וכשישבנו שבעה זה היה כמו בתכנית ריאליטי".
"ראיתי בזה משהו מאוד קומי והתחלתי לחשוב על זה, והגיתי לעצמי טרגדיה קומית על שני ילדים יתומים שכל מה שנשאר להם זה דמות טרללית של אמא חורגת, שמסוגלת להגיד להם משהו כמו `אתם יכולים להריח את המגבת הכחולה של אבא` וזה יהיה לה טבעי. בלוויה למשל לא היה לה מה לומר, אז היא הקריאה משהו שכתבה נועה בן ארצי בלוויה של רבין, כי האבא הזכיר לה אותו. היא כזאת והיא לא מבינה את הבעייה. היא דמות שיש לה כאב. לא היו לה חיים נורמליים. כל דבר הולך עם כדור הרגעה. אם מישהו קצת בוכה זה מיד `תיקח כדור, תיקח כדור`. היה לי הכי כיף לכתוב אותה, ויחד עם זאת יש גם המון כאב.
"היה משהו שעניין אותי לבדוק! אומרים ששבעה זה המנהג הכי יפה ביהדות, אז רציתי לומר שלא תמיד.. זה שבוע בשיא הלחץ, אנשים באים ויוצאים ואת רוצה שיעזבו אותך בשקט. אומרים שזה טוב כשמבקרים, אבל יש משפחות שזה לא תמיד טוב בשבילן. אמא של הבן זוג של מורן, הלנה, באה לבקר אותם באיזשהו שלב, שהכל כבר סיר לחץ, והריב הגדול קורה מולה, על רקע החיכוכים והמטענים. כולם עוזבים את הסלון וכל מה שרצתה להביא להם עוף צ`ימיצ`ורי".
"אני באה מהטראש"
עבור שלום זו התנסות ראשונה בתיאטרון, אך כמי שעובדת כתסריטאית לטלוויזיה, היא השתמשה בכלים מהעולם ממנו באה. "לפני שנתיים התחלתי לקחת את הכתיבה שלי למקום אישי ולעבוד על דברים משלי. לפרנסתי כתבתי המון ריאליטי כמו `לרדת בגדול`, `הדבר הגדול הבא`, `מפרץ האהבה`, והייתי בצוות של הטלנובלה `נשות הטייסים`, ואני כותבת פרומואים. אני באה מטראש", היא מצהירה בציניות ומוסיפה: "אני רואה בעבודה שלי בית ספר. רואים את זה בהצגה, יש ווייס אובר בהתחלה: `מוות זה לא קל, במיוחד כשזה אבא שלך, במיוחד כשאין לך אימא, במיוחד אם אבא שלך מת והשאיר אחריו שתי משפחות, במיוחד כששתי המשפחות האלה לא ממש מסתדרות, במיוחד כשזה קורה בארץ אחרת, ובמיוחד כשבדיוק נגמרו לך הסיגריות`. טק, טק, קצבי.
"זה היה כיף להביא דברים מהתחומים שאני מתפרנסת. לפעמים אני תופסת ואומרת לעצמי `הי, עשית פה פרומו!`, או כמו לחתוך סצנה באמצע, כמו בסדרה שהצופה מכור אליה ומשאירים אותו במתח בסוף הפרק. ראיתי שזה מקום שהכתיבה היותר נמוכה, במרכאות, עזרה לי בכתיבה היותר גבוהה ואני רואה בזה הרבה סיפוק. זה טקסט שלא מקובע ז`אנריסטית".
במקור הטקסט נכתב בסדנה שעשתה עם איש הטלוויזיה ובשנים האחרונות התיאטרון, אסף צפור, במסגרת "סדנאות הבמה". צפור עודד אותה לעבד את הטקסט לבמה. "לא ראיתי את עצמי עוסקת בתיאטרון, חשבתי על זה כחלק מסדרת טלוויזיה", היא מספרת, "כשהגשתי לאבישי מילשטיין את הטיוטה הראשונה היו בה 13 דמויות, מכוניות וכלב. כל המעבר של לחתוך סצנה בשיא ולחזור אליה לא היה לי ברור, לא הבנתי על מה מדברים".
"היום, אחרי שקראתי מחזות, עשיתי את הסוויץ` והתחלתי להבין מה זו כתיבה לבמה", היא אומרת בפתיחות ומתארת את המאבק בין המדיומים: "כשהבנתי שזה הולך להקראה, אז הייתי צריכה להעביר הכל למילים. יש סצנה דרמטית שהגיבורה הולכת לזרוק עציצים מהחלון, ואז הייתי צריכה למצוא פתרון כדי שזה לא יהיה `אוי, היא זורקת עציצים`, אלא שיראה טבעי, וזה שונה מהעולם שממנו אני באה. לבטא את האבל במילים זה האתגר הכי גדול. הבנתי שאי אפשר לחבק, למשל.
"בגלל שאסף כותב, הוא עזר לי בתהליך הכתיבה, ועודד אותי. יש לנו קשר אישי טוב. היום למשל הוא אמר לי תוסיפי את הסצנה הזאת כי שם צריך אוויר, הוא מאבחן ככותב ולא רק כבמאי. קיבלתי במאי ועורך טקסט במחיר אחד. אבישי (מילשטיין) עשה את הדרמטורגיה, שניהם מאוד עזרו לי. הייתה להם הרבה סבלנות. היו לי קטעים שאמרתי `זה בלתי אפשרי` וכשהצלחתי לעשות את הסוויץ`, זה מצא חן בעייני. זה היה תהליך, לא כמו כתיבה לטלוויזיה שבאה לי אוטומטית".
"לעשות את המוות" בימוי: אסף צפור, מוזיקה מקורית: שיר-רן ינון משתתפים: מיכל שטמלר – מורן, אבי עדוי – עידו, תחיה דנון – חנה, דינה בליי – הלנה, גאיה טראוב – ענת, אוהד קנולר – אלון. הקריאה תתקיים ביום שישי ה- 4 בספטמבר ב-12:15, שבת 5 בספטמבר ב-13:00 – ZOA סטודיו.
"פותחים במה", פסטיבל בית לסין למחזאות ישראלית, חוגג השנה עשור להיווסדו. הפסטיבל יפתח השנה את חגיגות ה-30 לבית ליסין במהלך שני סופי שבוע בתאריכים 5-3 ו-12,11 בספטמבר 2009 בבית ציוני אמריקה בתל אביב. במסגרת הפסטיבל יועלו ארבע הפקות מלאות, תשעה מחזות בקריאה מבוימת ואירועים מיוחדים.