הפרסים

פסטיבל פותחים במה העשירי של תיאטרון בית ליסין ננעל אמש בטקס חלוקת הפרסים לזוכים באהדת הקהל והשופטים. כ-7,000 צופים, בהם קניינים רבים, מילאו את אולמות בית ציוני אמריקה בשלושת ימי סוף השבוע, וצפו בארבע הפקות בימתיות כמעט מלאות, ובתשע הקראות של 13 מחזות חדשים.
 
את פרס אהוב הקהל בין ההפקות המלאות קטפה ההצגה "מי מכיר את עמוס חפר", מאת  טוביה ציפין ובבימויו של איציק סיידוף.  המחזה זכה גם לפני שנה באותו פרס וכן בפרס השופטים כשהועלה במסגרת מחזות הקריאה. הפעם הוא גם הביא את פרס המשחק לשחקן דרור דהן, המגלם במחזה את תפקיד בן זוגו  של מורה הומוסקסואל בארון, שמואשם בתקיפה מינית של תלמידה. על הפרס לדהן החליט שחקן הבימה דב רייזר.
 
את הפרס לשחקנית בחרה סמדר יערון שהחליטה להעניק אותו לשחקניות מאיה מעוז ששיחקה ב"פרינסס מרי 7", מחזהו האוטוביוגרפי והמרגש של יואב מיכאלי, בבימויו של רוני פינקוביץ`, ולנעמה שפירא ששיחקה ב"פועלת זרה", מאת רחל גיל ובבימויו של ארתור קוגן.
 
הבמאי חנן שניר בחר להעניק את פרס היוצר המצטיין במשותף לבמאי-המעבד שמעון מימרן ומעצב התנועה גלעד קמחי שהעלו את הפקת מופע הפתיחה של הפסטיבל "תמונות יפואיות", הצגה מוזיקלית על פי ספרו ודמויותיו של מנחם תלמי. הוא גם ציין לשבח את הניהול המוזיקלי של אמיר לקנר ואת ניב מנור, מעצב התפאורות של כל ההפקות הבימתיות.
 
הפרסים האלה מוענקים מטעם אגודת ידידי תיאטרון בית ליסין, ומשפחת פלס שתרמה את הכספי הפרסים לזכרו של עו"ד ישראל פלס שהיה ממייסדי אגודת הידידים.
 
פרס אהוב הקהל למחזה שהועלה בהקראה  הוענק ל"נדל"ן" מאת רוני קובן,  שגם זכה לאחת משלוש ממלגות הפיתוח מטעם קרן יהושע רבינוביץ`. חבר השופטים כלל את המחזאית-במאית עדנה מזי"א, הבמאי-מחזאי בן לוין והמחזאי בועז גאון, והם העניקו מלגות פיתוח גם ל"בבושקה" מאת עדי שגב, ול"לעשות את המוות" מאת טלי שלום. כמו כן צוינו לשבח המחזות לעידו אשד מחבר "למען הסדר הטוב" ולשחקנית אודליה סגל על משחקה ב"בבושקה".
 
חבר השופטים ציינו את האיכויות המיוחדות של המחזות שנבחרו, והדגישו את הצורך להמשיך ולפתח אותם, להעמיק דמויות ומצבים דרמטיים.
 
בבית ליסין ציינו בסיפוק מיוחד את העובדה כי הקניינים הרבים שהגיעו לפסטיבל גילו היענות גדולה לכל המחזות שהועלו בהפקה הבימתית, והבטיחו למעשה את המשך העבודה וההשקעה בהם עד להכנסתם לרפרטואר השוטף של התיאטרון.
 
דבר המבקר
 
הביקורת המלאה על ההצגות האלה תפורסם כאשר יועלו במסגרת הרפרטואר. בשלב הזה אציין את האיכות המיוחדת שמצאתי ב"פרינסס מרי 7” האוטוביוגרפי  של יואב מיכאלי, ובבימוי המרגש של רוני פינקוביץ` שהיטיב לעצב את הדרמה ואת ההומור האנושיים של המחזה. במרכז ההצגה עומדת דמות מיוחדת של אישה שבעלה נסע לפריז זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה, ובשבע השנים שחלפו מאז לא קיבלה ממנו אות חיים, אך היא מאמינה כי ישוב. בתפקיד הזה משחקת מאיה מעוז שיוצרת דמות עשירה ומרתקת, לכל אורך המחזה, וברגעי השיא היא נדמית כצוק איתן שרעש גדול מטלטל אותו. לצידה בולטים אברהם סלקטר כאביה ושלום שמואלוב במנהל הבנק המחזר אחריה בעקשנות מפנקת.
 
זהרירה חריפאי מרגשת ומעניקה עוד דמות בלתי נשכחת במחזה "פועלת זרה" מאת רחל גיל. המחזה מטפל בתוצאות מותו המסתורי של תינוקה בן החודש של המטפלת הפיליפינית של אם המשפחה הזקנה, וחושף מערכת משפחתית רגשית עקובה מקנאות, שנאות וחשבונות של בנותיה, מרים, המורה הרווקה במשחק מלא רגישות של נעמה שפירא, ואחותה הצעירה אורנה במשחק וירטואוזי נפלא של הדס קלדרון. ארתור קוגן ביים בנמרצות את ההצגה, שמשתתפים בה גם גיא לואל הטוב כבעלה של אורנה, ובת-חן סבג האנרגטית והרגישה בתפקיד בתם. המחזה כתוב טוב אך בעייתי בנוגע להיגד המוסרי-חברתי שלו.
 
בעיה דומה, ולא אחת, מעורר מחזהו של טוביה ציפין "מי מפחד מעמוס חפר", אך זה גם העניין המהותי שלו. במרכז המחזה עומדות שלוש מערכות הנקשרות זו בזו – הימצאותו בארון של מורה שהעדפתו המינית הומוסקסואלית, נושא ההטרדה המינית שהוא מואשם בה, והתמודדות מערכת החינוך עם אלה. איציק סיידוף היטיב לביים והקהל נענה בהתלהבות למכלול הרגישויות שגילמו דני גבע בתפקיד המורה, מירב גרי כמורה המאוהבת בו, ששי סעד כאביה של התלמידה, ובעיקר דרור דהן בתפקיד בן הזוג של המורה המנסה לשכנע אותו לצאת מהארון.  
 
מבין המחזות שהועלו בקריאה  התרשמתי בעיקר מ"רוח קרב" מאת שרון בר-זיו, שמטפל בנושא פוליטי רגיש מבעד לפריזמה של סיפור אנושי. המחזה הזה, למרות שלא זכה במלגת פיתוח, ראוי לטיפוח. גם "נדל"ן" של רוני קובן, וגם "לעשות את המוות" מאת טלי שלום, מביאים סיפורים מעניינים, ובהומור טוב, ואני מקווה שבשנה הבאה נראה תוצאות טובות למלגות הפיתוח שהוענקו להם.