דחייה כוחנית של האחר
 
את "החבורה" יצרה מיכל הרמן במסגרת המופע "ק`” שהועלה על ידי תיאטרון קליפה בפסטיבל ישראל 2009, בגרסה תלוית מקום, כלומר בהתייחס לנתוני מוזיאון המחתרות בירושלים שבו הועלה הפרויקט. עתה היא מעלה אותו בגרסה בימתית – באולם האינטימי של קליפה – ובכך היא מעתיקה את תשומת הלב אל היצירה שלה כיחידה העומדת באופן עצמאי, שאיננה תלוית פרויקט, ואפילו איננה מחויבת לזהותה כשואבת השראתה מאחד הטקסטים הקצרים של פרנץ קפקא.
 
הרמן מגדירה את יצירתה כ"קומית-אבסורדית", ועל פניה היא אמנם כזאת, ומניעה בהומור רב את מערכת היחסים בתוך הקבוצה בת חמשת החברים, ובינם לבין מי שמנסה ומשתדלת להצטרף אליהם. אלא שהרמן משתמשת במעטפת האבסורד הקפקאי כדי לתאר משהו שהוא לחלוטין לא קומי ולא אבסורדי. ואם הייתי צריך להגדיר מחדש את "החבורה" הייתי מהמר על אובדן הערכים האלים של החברה בת זמננו. קפקא לא היה נביא, אבל ההתבוננות המיוחדת שלו ראתה את הנטייה הזאת כשהיא צומחת יחד עם הקדמה האנושית וחשפה את הסכנה הטמונה בה. לא שמישהו נתן לבו לכך בשעתו.
 
הרמן עיצבה שפת תנועה של מחול-תיאטרון שיש בה תזזית ועצבנות, ובעיקר הרבה אלימות. ולא שהולכים מכות, חלילה, ולא שנשפך שם דם, אבל התנועה מביעה מערכת מורכבת של דחייה כוחנית של האחר והשונה. אפילו אם הוא בעצם שייך לקבוצה המקיאה אותו מתוכה.
 
השימוש בטקסט הפשוט, התמים לכאורה, של קפקא בפי הרקדן-שחקן עידן פורגס מסביר את המהלכים של הקבוצה, ומחזק את מעמד הדמות שהוא מגלם כמנהיג הכל יכול שמכתיב את המהלכים.  פורגס עושה זאת להפליא, ויוצר בתנועת גופו ובקולו דמות מפחידה, אלימה ככל שהוא קומי ומשועשע.
 
לצדו, "נאמניו של המנהיג": צחי כהן, טאקאנורי קאווהרדה, סתיו מרין ומור נרדימון והם עושים הכל כדי למצוא חן בעיניו, לחקות אותו ולהישאר צמודים אליו. כל אחד מהרקדנים המצוינים האלה יוצר דמות שהרמן היטיבה לעצב בסגנון תנועתי מיוחד. לי מאיר משלימה היטב את התמונה כמי שהקבוצה דוחקת החוצה. מאיר נוגעת ללב במאמציה להתחבר, וכישלונה הוא כתב האשמה של הקבוצה.
 
דמיטרי טולפנוב ודירק קונש כתבו את המוזיקה, יונתן קונדה ערך את הפסקול וחמוטל ציולקובסקי עיצבה את התלבושות הטובות. אסי גוטסמן עיצב את התאורה המצוינת ליצירה הזאת ולשתי היצירות הקצרות שנכללו בערב.
 
דואט יפה וסולו עם מסר סביבתי

חלקו הראשון של הערב כלל דואט חדש של מיכל הרמן, וסולו מיוחד של טאקאנורי קאווהרדה המבוסס על אנימציה יפנית פופולרית.
 
הדואט, בביצועם של צחי כהן ומור נרדימון, הוא יצירת מחול מעניינת שבה הרמן היטיבה להשתמש בשני הרקדנים השונים כל כך במאפייניהם - כהן הנראה שמוט ואדיש ונרדימון המתוחה ומכוונת היטב -  ויצרה ביניהם דו-שיח כוריאוגרפי יפה שמחפש את הקשר ואת השווה בתוך השונות. תומר בן כנען עיצב את התלבושות שהדגישו נכון את השונות, ודידי דוקסין ערך את המוזיקה.
 
בפתיחת הערב העלה קוואהרדה את יצירת הסולו הקסומה שלו, KAPPA, שיצר במסגרת היצירות המקומיות שהועלו לאחרונה בפסטיבל "קליפה אדומה". היצירה הטראש-ויזואלית משתמשת בדמותו של קאפה השטני, הדמות המוכרת והאהובה מסדרת האנימציה היפנית כדי להעביר מסר סביבתי. קאפה נראה כמוטציה של דונאלד דאק שיוצא להציל את העולם מתחלואי הסביבה. שפע רעיונות קטנים ומשעשעים מוליכים את הסולו אל שיאו המרשים בתוך בועה הצומחת וגדלה לממדים מפלצתיים, המאיימת לבלוע את כל מה שהיא "מחבקת".