צבי גורן הופתע מהצגה שבה הטכנולוגיה המשוכללת הופכת ליצור אנושי רב פנים
תיאטרון תנועה מרתק עם טוויסט טכנולוגי
לפני ארבע שנים שב לארץ מאמסטרדם דניאל לנדאו, צעיר ישראלי, מלחין ובמאי אלמוני אצלנו אך מוכר היטב ברחבי הפסטיבלים של אירופה כיוצר מופעים המשלבים בצורה ייחודית תנועה, מוזיקה, קולנוע ומשחק.
מיד אחרי שובו החל לנדאו להכין את המופע "אדם חד המימד" על משפחה קטנה, בת ארבע נפשות, ואורחיה. את הסיפור האנושי הפשוט לכאורה הוא החליט להעלות בצורה מקורית שחייבה פיתוח טכנולוגי מיוחד שיאפשר לו להקרין ראשים מצולמים על ראשיהם של שחקנים חיים. ככל שזה נשמע מופרך או מוזר, מתברר כי אפילו רעיון כזה יכול להתממש בסיוע דמיון יצירתי והומור מקורי.
המופע שיצר בסופו של דבר נשען על רקדנים שכל אחד מהם נושא על כתפיו מתקן הנראה כתותח אור שמקרין פרצופים מצולמים לתוך מסך המעוצב כמסכת פנים מוגדלות. בין המסך, שהפנים המוקרנות עליו נראות מעוותות וגרוטסקיות, ובין הרקדן הנושא את המתקן, ניצב רקדן אחר, שפניו מוסתרות בדרך כלל, בעוד זרועותיו וגופו חיים את הדמות המצולמת, בעוד והטקסט שלה מוקלטים מראש.
בהופעה יש שלושה רקדנים-נושאים בלבוש שחור שפניהם מכוסות במסכה שחורה כנהוג באמנות התיאטרון-השחור שבו המפעילים אינם נראים, ושלושה רקדנים מבצעים וביחד הם מגלמים את בני המשפחה – אב, אם, בת, סבא, חברה, מניקוריסטית ועוד דמויות אורחות.
כל דמות נוצרת מעוצבת על ידי הצירוף של רקדן-נושא-מתקן ורקדן חי המסונכרנים בתנועתם בעוד והמתקן מקרין על המסך הנראה כמרחף את פני הדמות המגולמת. רק דמותו של הסבא מיוצגת ללא רקדנים אלא על ידי המתקן המקובע לכיסא גלגלים שבו יושב הסבא.
סיפורה של המשפחה על תלאותיה, מכאוביה, בדידותם ורגע השמחה מקבל אופי תלת ממדי המבטא בתחכום ובהומור עדין את עולמה כקבוצה ואת ייחודה של כל אחת מהדמויות. דניאל לנדאו ביים בסיועו של אריאל אפרים אשבל את העלילה כתיאטרון תנועה מרתק, לרגעים מצחיק ובאחרים מרהיב עין, עם הרבה רעיונות מקסימים ומצבים מרגשים.
"אדם חד המימד", צילום: יח"צ
הדמויות קמות לתחייה תלת ממדית להפליא על ידי שלושת הרקדנים-הנושאים, רועי סנדרוביץ, יובל פינגרמן ואורן קדוש ושלושת הרקדנים-החיים ליאור אביצור, עמית הדרי ורון עמית. את הפנים המוקרנות ואת הקולות המוקלטים מגלמת שורה של שחקנים אנגלים שדניאל לנדאו צילם והקליט בלונדון.
בעתיד, כאשר הרצת המופע תתבסס כדאי יהיה להחליף את הפסקול האנגלי בפסקול עברי, כנהוג בסרטי אנימציה, ולהציגו בפני תלמידים.
"אדם חד המימד" הוא גם סרט-חי וגם תיאטרון בובות חי מאוד, מקורי ומענג. עיצובו התעשייתי נעשה על ידי עידו ברונו, והוא מתנהל בתוך חלל במה ובתלבושות שעיצבה אילנה רודה ובתאורה חכמה שעיצב ג`קי שמש כך שנוכחותה תהיה משמעותית לאפקט הקולנועי המיוחד. את המוזיקה המקורית בביצועם המוקלט של עוזי פיינרמן, חגי פרשטמן ושמיל פרנקל כתבו מיכל אופנהיים-לנדאו ודניאל מאיר.