כתונת חדשה לעברית

כל מי שקרא את סיפורי ה"ינשוף" מאת נסים אלוני יודע כי באלה הוא השיל מהסיפורת העברית של שנות הארבעים והחמישים את אדרתה החגיגית ותחתיה נתן כתונת של שפה חדשה, טבעית מאוד עם נגיעות של ברק והומור, של שכונות הדרום בעיר העברית, סמוך ליפו, שבהן צברים עניים ועולים חדשים יצרו הוויה מקומית חדשה. ואם מתבוננים פנימה אפשר גם לראות את ניצני השפה שהמציא מאוחר יותר לגשש החיוור.
 
אלוני של ה"ינשוף" איננו המחזאי שלימים יעניק לבמה הישראלית מחזות כמו "אכזר מכל המלך", “בגדי המלך", הנסיכה האמריקאית", “הכלה וצייד הפרפרים" ואחרים, שקיבעו את מיקומו המרכזי בחיי התרבות שצמחה כאן וכמשפיע ייחודי עליה. אבל אלוני של ה"ינשוף" הוא אלבום חשוב גם לצרכי התיאטרון כפי שמראה עיבודו המצוין של דניאל הורוביץ הנושא את השם "משחיז הסכינים הסיני" (תיאור היאה כשלעצמו לדמותו של אלוני).

המחזה הועלה לפני 25 שנים בבימויו של עודד קוטלר בתיאטרון נווה צדק, ועתה הוא מועלה בחאן הירושלמי, שנושא בגאון את דגל הזיקה המתחדשת ליצירתו של אלוני.
 
הורוביץ שלה מתוך הסיפורים תמונות המתארות פרק בהתבגרותו של אדירנה, נער בשנות מלחמת העולם השנייה. הוא ממקם את העלילה בשכונה קטנה וסביב שתי משפחות. אבי המשפחה האחת יצא למלחמה, אשתו מנהלת רומן עם גבר אחר, הבן הגדול, שמיל, נוהג ונחשב כמלך נערץ , אחיש הבן הצעיר, קצת מוגבל ורוצה לברוח אל אביו הלוחם במדבר המערבי.
 
אבי המשפחה השנייה מתעניין בחדשות, קורא עיתונים, פוזל לעבר השכנה, אדיש לאשתו הצדקנית ובמידה רבה גם לבנו אדירנה, הנער שלימים יהיה סופר ומחזאי וכל חלומו, בסיפור המוצג, להיות בחבורתו של שמיל. ועוד דמות אחת מגיחה לסיפור, סולטנה העיוורת בת המאה שחוכמת חייה הארוכים פותחת לאדירנה צוהר כפול – לעצמו ולמה שמעבר למפורש וגלוי.

        מתוך "משחיז הסכינים הסיני", מקור:http://www.khan.co.i 
 
מור פרנק ביימה ברגישות וברעיונות יפהפיים את העיבוד של הורוביץ ששמר בנאמנות על הניחוח והטעם והמרקם של שפתו הציורית והישירה של אלוני. פרנק בנתה תמונות מדויקות בחלל במה שעוצב, כמו גם התלבושות, על ידי דנה צרפתי. התפאורה בנויה בעיקר מצינורות מים היוצרים מסגרות פתוחות, המאכלסות את התמונות וכן משטח מגודר המייצג את דירת משפחתו של שמיל, ומשטח גבוה המייצג את הגג שעליו וממנו הוא רוקם את חלומותיו שלו. 

ג`ודי קופפרמן מילאה את החללים והמסגרות בתאורה מעצבת, ובעיקר בתמונות השקיעה והחלומות של הנערים. רועי ירקוני עטף את הבמה ואת ההצגה בפסקול מוזיקלי מרתק להפליא, שכלל תאים מקוריים ומשפטים מעובדים שיצר, בצורה מקורית מאוד, בהשראת פזמונים מאותם ימים רחוקים.
 
בהתאמה מוחלטת למינוריות הטקסטואלית היה משחקם הקבוצתי והאישי של ששת שחקני החאן המצוינים. ויטלי פרידלנד כאדירנה ויואב היימן כשמיל יצרו דמויות מדויקות של תום נעורים על רקע אירועי התקופה, וכמוהם יהויכין פרידלנד, בתפקיד האב ופלורנס בלוך וכרמית מסילתי-קפלן בתפקידי האמהות במשחק עדין ומכוון היטב.
 
יהויכין פרידלנד גם שיחק בתפקיד סולטנה, הזקנה העיוורת, ויצר דמות מרתקת ומרשימה. מי שחרג במשחקו מהסולם המינורי ויצר דמות שוקקת חיים באנרגיה רבת עוצמה הוא ארז שפריר בתפקיד האח הצעיר אחיש.
 
“משחיז הסכינים הסיני" מועלה על ידי החאן הירושלמי כמחווה לעיר תל-אביב בחג המאה להיווסדה.