למרות כל המשקעים

אין כמעט איש או אישה שאיננו יודע מה פירושה של חברות טובה. בין אם התנסו בה או רק חלמו שתהיה להם, ולו גם אחת ויחידה. כי חברות, כמו אהבה, ואפילו יותר ממנה, היא הדלק המוצק של המנוע הנפשי והמעשי של האדם החי. בלעדיה הוא חשוב כמת. אך החברות הטובה, או האמיתית, איננה טלית שכולה תכלת. והיא איננה מובנת מאליה. ואף יותר מזה, היא איננה זהה במשמעותה ובהתנהלותה לחברות טובה אחרת. וכאשר מדברים על חברות בת שלוש צלעות זה נהיה מסובך עוד יותר, ויקר מציאות פי כמה וכמה.
 
זאת אולי המסקנה הברורה שאליה מוליכה ענת גוב במחזה הראשון שלה "חברות הכי טובות" שהועלה בהצלחה גורפת בתחילת 1999 בתיאטרון הקאמרי, והפך לציון דרך גם במסכת החברות האישית של גוב עם הבמאית-מחזאית עדנה מזי"א, וגם במסכת החברות הבימתית עם התיאטרון הקאמרי, שבו הועלו גם מחזותיה הבאים (למעט אחד שהועלה בחאן).
 
גוב בחרה לבחון את עניין החברות באמצעות שלוש נשים, ללי, סופי ותרצה, שאת דמויותיהן משחקות שתי קבוצות: האחת היא של החברות כשהן כבר בנות 44, והמפגש הטעון שלהן שנכפה בתרמית קלה על שתיים מהן הוא גם סיפור המסגרת של המחזה. הקבוצה השנייה היא של בנות דמויותיהן, או המראות האישיות של כל אחת מהן, מאז שהחלה החברות המשולשת בשירותים של בית הספר התיכון ועד לנתק בין שתיים מהן, במהלך ביקור בפריז, כשנתיים לפני תחילת המחזה.
 
כאשר ההצגה מתחילה מזמנת ללי את תרצה וסופי אל ביתה כדי לבשר להן על "עניין של חיים ומוות", הגדרה שמצליחה לגבור על אי רצונן של השתיים להיפגש ולשהות בחדר אחד. בתמונה האחרונה הן יגלו במה מדובר, ויגלו בסיוען של שלוש המראות הצעירות שלהן כי למרות כל המשקעים שהצטברו אצל כל אחת מהן במשך 30 שנות חברותן הן עדיין "הכי טובות". בפחות חגיגיות אפשר לומר הן עדיין "מה שיש". וזה הכי פשוט והכי מהותי אולי בבשורתה של גוב בעניין החברות האנושית.
 
המחזה כתוב במיטב אמנות הדיאלוג ההומור של ענת גוב. היא יודעת מתי לעקוץ, מתי ללטף, מתי ואיך לחבק, ואפילו להכות קצת את גיבורות המחזה שלה. זה כוחו העיקרי, וגם אם רק דמותה של תרצה, הסופרת המצליחה, מקבלת אצל גוב ממד של עומק ביוגרפי, בכל זאת נוצרת תמונה די ברורה של אופי השלוש ושל מאפייני הקשר המיוחד ביניהן.
 
ההצגה בתיאטרון הספריה היא הסיבוב השלישי של המחזה, אחרי הלהיט הבימתי בקאמרי מלפני עשר שנים ויותר, וסדרת הטלוויזיה שהופקה לפני כשלוש שנים. הפעם כל המשתתפים חדשים למחזה, החל בבמאית אתי רזניק שנכנסה היטב לעובי הקורה של המחזה והעמידה אותו על רגליהן הטובות וכשרונן השופע של שש שחקניות תואמות ככפפה לדמויותיהן: את ללי, זו שמתמרנת את חברותיה מיום ששמעה אותן מרכלות עליה בשירותים, מגלמות ריקי מרקוביץ כללי הצעירה וסנדרה שנוולד כללי המבוגרת. את סופי בעלת הניסיון בגברים מגלמות נעה גורן בשנותיה הצעירות, וקטיה זימבריס בשנותיה המבוגרות. את תרצה, שק החבטות שהפך לסיפור הצלחה מגלמות נטע לי סוקר ונעה גולדברג.
 
את הבמה עיצב בקווים נקיים ופשוטים זאב לוי והאירה בגוונים רכים הדס לוז, ואת התלבושות הנהדרות עיצבה וליקטה קארין דוד. אפי שושני ידע איך לעטר במוזיקה את העצב ואת החיוך.

 
חברות הכי טובות, מקור: http://www.beit-zvi.com