מתח גבוה

הופעת הבלט הלאומי של ספרד נסמכת לשתי מסגרות – האחת, שבעבורה למעשה הביאו אותה היא הסדרה "מחול במשכן" והאחרת היא "פסטיבל המחול הבינלאומי תל אביב דאנס 2009”, שאימצה אותה בשמחה למרות שהיא מביאה עמה שני סגנונות חורגים למכלול הבינלאומי המועלה בעיקר במרכז המחול סוזן דלל.
 
כבר בשמה של הלהקה ניכר ההבדל הראשוני. זו להקה גדולה אשר בבסיס עבודתה ניצב הבלט הקלאסי לצד מסורת הסגנון הספרדי העממי, ובשילוב מעניין. כך היה כבר ביצירה שפתחה את הערב, "אריות של העיר וחצר המלוכה", מאת הכוריאוגרף חוסה אנטוניו שהוא מנהלה האמנותי של הלהקה.
 
היצירה בנויה על אסכולת הבולרה מהמאה ה-19 התובעת מהרקדנים שלמות טכנית כאשר רגליהם וגופיהם נעים בצעדים ומחוות מהבלט הקלאסי בעוד אצבעותיהם המקישות בקסטנייטות, וטפיפות צעדיהם מכתיבות מקצבים עממיים הנמסכים לתוך המוזיקה הקלאסית של חוסה נייטו.
 
לאחר ההפסקה מגיעה היצירה הגדולה של הערב, "האגדה", שבה יצר חוסה אנטוניו מחווה מרתקת לאמאיה, רקדנית הפלמנקו האגדית של ספרד שנודעה בביצועיה החזקים והדרמטיים ליצירות בסגנון הפלמנקו, ובמיוחד בדמותה של כרמן. היצירה איננה ביוגרפית, אלא משתמשת במאפיינים שונים של אמנותה, ובהנגדה מעניינת בין זו לבין אישיותה הפרטית.
 
את ההנגדה הזאת יוצר הכוריאוגרף באמצעות הצגתה של הדמות האגדית על ידי שתי רקדניות בעת ובעונה אחת,  כ"אישה" וכ"בת האלמוות". את אלה רוקדות כריסטינה גומס ואלנה אלגדו המחזיקות את המתח הגבוה של היצירה בגופן וביכולתן הווירטואוזית הנפלאה. הן מהפנטות ומחשמלות את האווירה באולם, ובעיקר בקטעים שבהם מלווים אותן על הבמה שני זמרים, שלושה נגני גיטרות ונגן כלי הקשה.
 
נשות הלהקה והגברים יוצרים רקע צבעוני מאוד, תוסס ומרהיב עין, המבליט עוד יותר את ייחודן של גומס ואלגדו, כל אחת כשלעצמה אך בעיקר כצמד שיש בו ניגוד והשלמה. הן מעבירות את אוצר הדימויים שאנטוניו יצר ומוסיפות עליו את אישיותן והנוכחות המיוחדת שלהן.
 
התוצאה היא מופע מענג מאוד, שמצליח לשלב יפה את המשמעת של הבלט הקלאסי עם זו של הפלמנקו והסערה הכבושה שבוערת בעורקיו. את הסערה הזאת היטיבה הלהקה להפגין בקטע ההדרן רב ההשראה שחתם את הערב בלהט רב.