מוצרט בעורקים
 
קונצרט אמש של  התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון הביא לקהל מפגש רב צלילים בניצוחו של דן אטינגר. תכנית הקונצרט, שזיווגה סימפוניה של מוצרט ואת האורטוריה הפופולרית של קרל אורף, איננה עניין של שגרה ואף איננה משימה קלה למנצחים. זהו צירוף של ניגודים מוזיקליים מובהקים, לא רק משום הבדלי הכוחות הנוטלים בהם חלק, אלא בעיקר על שום היותם ניזונים ממשאבים שונים מאוד הרבה יותר ממה שאפשר להגדיר מהשוני המובנה בין הקלאסי לבין המודרני. כל חלק תובע מהמנצח ומהתזמורת להפגין גישה וראייה שונה.
 
בחלקו הראשון של הקונצרט ניצח אטינגר, ללא שרביט מנצחים ובעל פה, על הסימפוניה מס` 25 בסול מינור ק.  של מוצרט 183, וכבר מזמן לא שמעתי אותה בנגינה שופעת כמו זו שהוא הפיק מהתזמורת. הסימפוניה כתובה בסולם הנדיר של סול מינור, וכבר בצליליה הראשונים, המוכרים לרבים מפתיחת הסרט "אמדאוס", יש בה גוונים קודרים ודרמטיים המזכירים את "דון ג`ובאני". הסימפוניה נכתבה ב-1773, כשהגאון מזלצבורג היה בן 17, וכמו רבות מיצירות הנעורים שלו היא מפגינה מלאכת מחשבת של בגרות יצירתית.
 
אטינגר חי את המרקם המיוחד של פרקי הסימפוניה, ומעקב אחר דרך ניצוחו הבהיר כי היא זורמת בעורקיו, משעבדת את מחוות גופו וזרועותיו, וזורמת ממנו אל הנגנים, כשהוא יודע להדגיש את המלודיות, את ההרמוניות ואת חילופי הדגשים שמוצרט יצר. כלי המיתר זהרו, ובעורפם נשפו במצלול מדויק ויפהפה האבובים, הבסונים והקרנות, אם בדיאלוג או בטריו ללא ליווי, ולא בכדי זכו שבסיום יעמיד אותם אטינגר על רגליהם כדי לקבל תשואות המיוחדות להם.
 
הסער והדרמה
 
לאחר ההפסקה באה החוויה הכמעט תיאטרלית של הערב בדמותה של "כרמינה בוראנה" מאת קרל אורף, שהבכורה שלה הייתה בפרנקפורט ב-1937 תחת עינם הפקוחה של ראשי השלטון הנאצי. לאחר אי נחת ראשונית, היצירה אומצה כסמל של "תרבות הנוער" ברייך השלישי, ויש הנוהגים לכנות את היצירה, המשתמשת בטקסטים דתיים לכאורה וגם עסיסיים מאוד מהמאות 12 ו-13, שכתבו נזירים וזמרים נודדים ונמצאו במנזר סמוך למינכן.
 
אטינגר, הפעם עם שרביט המנצחים ועם הפרטיטורה, ניצח ברציפות מדהימה ובשליטה מוחלטת על 24 קטעי האורטוריה הבוטה של אורף, שנעה בין הפגזות תיאטרליות גסות וברוטליות לבין פרקים ליריים, מלודיים ורכים.  הכוחות המוזיקליים המוגברים שמילאו את הבמה כללו את מקהלת האיחוד, מקהלת האופרה הישראלית ואת מקהלת הילדים "בת קול", שבאחד הפרטים הוקפצה אל מרומי היציע ונשמעה משם מלאכית מושלמת.
 
לצדו של אטינגר ניצבו שלושת הסולנים המצוינים שכינס לביצוע קטעי הסולו או הקטעים המשותפים עם המקהלות, שלעתים איחדו את כל כוחותיהן ולעתים שר רק חלק מהן כמקהלה קטנה. הסולן הראשי, זמר הבריטון המצוין קרסטן מווס הפגין יכולת ביטוי מרשימה אפילו בקטעים יבשים, ועושר גוונים של קולו ממעקי-בס ועד מרומי פאלצטו. זמרת הסופרן הילה בג`יו העניקה את הזוך והטוהר המושלם, וכמוה גם זמר הקונטרה טנור אלון הררי בקטעים הליריים היפהפיים.
 
גם כאן בסיום, כשהקהל מריע לו ומחיאות הכפיים הקצביות מלוות את קידות הסיום, ידע אטינגר להודות לסולניו, למקהלות שהיו צלולות וזוהרות, לכל קבוצות הנגנים וסולניהן, ובראשם כלי הנשיפה, המתופפים והנקשנים, נגני הצ`לסטה והפסנתר, שנענו לו בשלמות ובדייקנות מופתית,  וכמובן לכלי המיתר שליוו בהתלהבות את הסער והדרמה של חבריהם.

"כרמינה בוראנה", התזמורת הסימפונית ראשון לציון בניצוחו של  דן אטינגר, 11 בנובמבר 2009, היכל התרבות ראשון לציון.