אותה נקודת התחלה

קורה לפעמים שיצירת אמנות מכתיבה למבקר את ביקורתו מבלי שיהיה לו מה לומר משל עצמו. זאת אולי הגזמה לקונית, אבל כך בפירוש אני מרגיש בעקבות ערב המחולות היפהפיים שיצרו יערה דולב ומיכאל מילר במסגרת מסך 4, שניהולו האמנותי הופקד בידי להקת המחול תל אביב בניהולם של עמית גולדנברג ויערה דולב.
 
כבר למראה המחול No. 6 של מילר, שפתח את הערב, עלתה התחושה שהנה לפנינו יצירה שחוגגת את מהות התנועה, את מרקם הקומפוזיציה ואת היכולת הקבוצתית והסולנית של ששת רקדני הלהקה. השמחה על כך התחזקה כאשר אותה קבוצת רקדנים חזרה אל הבמה ב-BLOSSOM של  דולב, בתלבושות שונות שעוצבו, כמו ביצירה הראשונה, על ידי יניב סלע.
 
שתי היצירות יוצאות מאותה נקודת התחלה, המציבה את ששת הרקדנים מחוץ למשטח המואר, מילר בשלוש פאות ודולב בשורה אחת. משם הם חודרים פנימה ומתחילה שרשרת הקומפוזיציות הנבנות בפשטות מרתקת על מהות התנועה ועל הרקדן או הרקדנית המשגרת אותה אל חלל הבמה ומשם אל הצופים באולם החשוך. מאותה נקודת התחלה שני היוצרים יוצאים לדרך עצמאית, ובסיומו של הערב כבר היה ברור כי מדובר בשלם הגדול משני חלקים, שהוא בתמציתו שיר הלל לתנועה.
 
יצירתו של מיכאל מילר, לצלילי מוזיקה מאת ארוו פארט האסטוני, ובתאורת אווירה שעיצב יחד עם עמית גולדנברג, בנויה במתווה של ששה חלקים הנובעים זה מזה, ויוצרים מהלך רציף. לכל אחד מהרקדנים יש מה לומר, לעצמו ולזולתו, בדיאלוג או במרקם הקבוצתי המלא. זו יצירה שראוי לתאר אותה כיצירה "נשית", ולא רק בגלל התלבושות המורכבות מחולצות שחורות מכופתרות וחצאיות ארוכות בגוונים כהים, למעט אחת בצבע טורקיז. התנועה רכה, נבנית יפה על הרמזי הבלט הקלאסי-מודרני,  והיא משתחררת מהאחיזה הפיזית, מתעגלת, מתעופפת, ומעלה את התחושה של נפש הומייה.
 
יצירתה של יערה דולב, למוזיקה של משה בן משה, ותאורה מדויקת שהיא עיצבה, ממשיכה לכאורה את ההיבט הזה. הפעם זו תנועה פיזית יותר, גברית, המודגשת בין השאר בתלבושות, ובמיוחד בשתי החצאיות הקצרות הנוקשות של הרקדניות. זו יצירה המשתמשת בגוף המתפתח בתוך תנועתו ומתוכה כדי ליצור סיפור שאין לו עלילה זולתי זו של הקומפוזיציות המשתנות, קטעי הסולו הייחודיים, הדואטים הנרמזים, והיחסים הנרקמים בתוך הקבוצה – יחסי תנועה שמסמנים מתווים אנושיים. ובתוך כל אלה יש גם משהו חייתי מאוד, בדמות המוטיב החוזר שוב ושוב של ריצות קצרות של הרקדנים על ארבעתם כמין דינוזאורים קטנים.
 
שתי היצירות יוצרות ערב מחול מושלם ולא מעט בזכות ששת המופלאים המבצעים אותן: נועה שביט, עידן יואב, שחר לוי – שניהם במיוחד בקטעי הסולו שלהם ביצירתה של דולב, אלעד לבנת, במיוחד בנוכחות מרשימה ביצירה של מילר,ושני הוותיקים נועה רוזנטל ואורן טישלר המביאים לשתי היצירות לא רק את ניסיונם העשיר אלא את עולמם הפנימי ופרשנותם האישית לתנועה ולקומפוזיציה שנוצרו עבורם.
 
ואחזור ואומר – No.6 ו-BLOSSOM הן שתי יצירות נפרדות שביחד הן שיר הלל למחול.