נעה דר, מאיה ברינר ועירד מצליח בערב מרתק ומקורי של מחול רעיוני חברתי ופוליטי הרעיון של האחראים על "הרמת מסך", מפעל המחול המרכזי בארץ, להטיל את ניהולו האמנותי על ששה יוצרים ותיקים, שכל אחד מהם יזמן יוצר צעיר לפי בחירתו, שב והתגלה במיטבו בערב של מסך 5 בניהולה האמנותי של נעה דר.
שלוש היצירות שלה ושל היוצרים המוזמנים, עירד מצליח ומאיה ברינר, בסיועם של מעצבת התאורה חני ורדי, מעצבות התלבושות ובניהולו המוזיקלי של רועי ירקוני, הרכיבו ערב בעל מטענים רעיוניים ואמירות משמעותיות על מצבים אנושיים, חברתיים ופוליטיים -אוניברסליים, ובה בעת טעונים בהתבוננות עלינו כאן ועכשיו.
שטן מרקד
עירד מצליח פתח את הערב עם Unter Den Linden (מתחת לעצי התרזה), טריו שופע חיוניות, הומור, ואינטימיות פיזית מרגשת. ההרמז הברלינאי של שם היצירה אינו מקרי, כי מתחילתה ועד סופה ובכל מהלכיה נושבת מתוכה רוח של קברט שמבעד לקלילות המתחייבת צפה ועולה ממהלכיו אמירה פנימית, המחברת אותו אל מושא תרבות גרמני קלאסי אחר, “פאוסט" של גתה.
זו לפחות התחושה שנוצרה בי, והתבססה בהמשך, למראה פתיחתו המקסימה של המחול, כאשר עירד מצליח מגיח אל תוך עיגול אור כמנחה עליז בבגד צבעוני הדוק, מעיל כנפות, ואיפור קל, ובתנועה מחויכת מזמין את הקהל אל זירת ההתרחשות שתתפתח מיד. עד מהרה מתברר כי התפקיד שלו הרבה יותר מורכב, והוא מתערב במתרחש בין שני הרקדנים האחרים, נעה שילר ואופיר נג`רי, כמפיסטו שטני.
מצליח יצר לשלושתם תנועה גדולה, שלעתים דימתה אותם לציפורים מעופפות, ולעתים לנאהבים החגים זה סביב זה, נמשכים כפרפרים אל האש, מתרחקים, משנים כיוון, רוקדים בשלושה או בדואטים אירוטיים, מתנתקים, והכל תחת שרביטו המנצח של השטן המרקד אתם ובתוכם. מצליח משתמש היטב בגמישות גופו ותנועתו, ולא פות מכך בניגוד הגבהים המקסים בין אופיר נג`רי המרתק, שופע האנרגיה, וקטן הגוף ביחס לקומתה הגבוהה של נעה שילר בתנועתה המשתובבת ומתגרה.
רועי ירקוני כתב מוזיקה מקורית וערך אותה בין קטעי הקפריסים לכינור סולו של פגניני. את התלבושות היפות עיצבה ג`ואנה ג`ונס.
פס ייצור אנושי
היצירה השנייה בערב "אדומות" (Red Ladies) מציעה התבוננות מיוחדת בתופעת פס הייצור האנושי המאפיינת תעשיות שלמות, במיוחד בתחום האלקטרוניקה והמחשוב, ומעבר לכך את תופעת ניצול כוח העבודה הנשי, והרצון להשתחרר מהאוטומציה האנושית הכפויה.
שלוש הרקדניות, שני בן-חיים, ריטה קומיסרצ`יק ומאיה ברינר עצמה, הן פועלות שתנועתן זהה, אחידה, ומוקצבת לצלילי המוזיקה המקורית של יובל מסנר. בתחילת יום העבודה שלהן הן לובשות את המדים הכחולים-אפורים (עיצוב מרינה שמוליאן עם בגדי "הוניגמן") הממתינים להן על קולבים גדולים, ונכנסות אל פס הייצור המדויק שנקבע להן.
המחול המתפתח תובעני ביצירת אחדות התנועה הבסיסית מאוד, כמעט סטטית בתוך עצמה, ואפילו מעיקה. בהמשך, כשהן מנסות להשתחרר, לפתח רוך ואנושיות, הן מפשילות את המדים, שומטות אותן, מתרככות בתנועתן, אך עדיין מחויבות במשמעת הכפויה.
מיני קרנבל מסכות
את הניגוד בין שתי היצירות האלה משלימה, ולמעשה גם מפייסת, היצירה השלישית החותמת את הערב המיוחד הזה, “אנו" של נעה דר. מהצד האחד, ומתחילתו, זהו טריו מעוצב למופת המציב תמונה פלסטית מחושבת, ומהצד האחר דר פורצת את מסגרתו, משחררת את שלושת הרקדנים המצוינים שלה – קוראלי לאדם, אלון ברכה ושוב נעה שילר – ומוליכה אותם בהדרגה אל מיני "קרנבל מסיכות" שבסיומו הם יתפשטו כמעט כליל מבגד הגוף הלבן שלהם, שעיצבה היטב עינת ניר.
היצירה החדשה הזאת מאזכרת, בעיבוד מקורי וחדש, עם נגיעות יפות של הומור דק, את רעיונות התנועה המוכרים ממכלול יצירותיה של דר. זו יצירה מעוררת מחשבה, והיא הרבה יותר גדולה מסך המרכיבים שלה, הכוללים פס קול מוזיקלי עשיר אוד שכתב, ערך ועיבד רועי ירקוני, תוך שימוש יפה בציטוטים מיצירות של מאהלר ושניטקה.
דר מכנה את היצירה כ"מדריך למשתמש" המחפש דרך להיות אינדיבידואל בחברה המבקשת לשלוט במהלכי חייו, להפוך אותו ואת כלל ה"משתמשים" לעדר ממושמע, שעין צופיה מפקחת ומצלמת אותו. אולי לצורכי מאגר ביומטרי, אולי לצורכי מדיניות וכוח, ואולי רק לצרכי רייטינג. אבל המילה האחרונה בערב הזה, כשהרקדנים כמעט בעירום, על רקע ברכת הכהנים, בלחנו של מאיר שעשוע ובשירתו המרגשת של אבי בללי, היא המילה הקטנה “שלום”. ללמדנו אולי שרק אז נגיע אל חופש הפעולה המבוקש, אל חירות הרוח.
וזה היה סיום מרשים לערב שהמטען הרעיוני שלו, בשלוש יצירותיו, הפך אותו לאירוע מחול נדיר.
03/12/2009
:תאריך יצירה
|