אלבום תמונות כהות

שלוש דמויות מסתוריות. אשה בשמלת-שנהב מלכותית ושני גברים גדולים ניצבים ללא תנועה על במה אפופת אור שחור ורגליהם ניצבות במים. תמונה סוריאליסטית, אולי ציור נוסח האמנות הפלמית של ואן אייק או רמברנדט. זו התמונה הנגלית כאשר נפתחות הדלתות לאולם ירון ירושלמי במרכז סוזן דלל, והקהל מתחיל לתפוס את מקומו, בסקרנות מתעוררת לקראת "טראוט", היצירה החדשה להקת המחול של ענבל פינטו ואבשלום פולק שמתארחת ב"הרמת מסך" 2009.
 
כאשר האור באולם מתחיל להתעמעם ניתן האות והתמונה הדוממת מתעוררת לחיים, הפסלים נחשפים כשלישיית המוזיקאים The Kitchen Orchestra מנורווגיה, שעמם יצר הצמד פולק-פינטו את היצירה המיוחדת הזאת בעיר סטוונגר שאליה הוזמנה להקתם בשנה שעברה, כשהעיר הנורווגית כיהנה כבירת התרבות של אירופה. המופע הועלה שם בבניין של מבשלת בירה לשעבר הצופה אל הפיורדים, שפועל בו מרכז תרבות.
 
את "טראוט" מגדירים צמד היוצרים כ"מופע אפל, יצרי ורטוב, עם דמויות ומוזיקה יוצאות דופן, ששואף לעתיד ורוד". בסופה של היצירה יש אמנם אמירה ורודה בדמות פליקן מרהיב, ואפילו תמונה מרגשת נוסח "חבצלות המים" של קלוד מונה, אבל עד שמגיעים אליה היצירה שקועה בתוך חלל שחור, שקירותיו מדברים סודות, ורצפתו השחורה שקועה במים. אולי באר עמוקה, אולי מרתף של ארמון ישן ששקע במים, כמו יבשת אבודה, ורוחות מלכות העבר פוקדות אותו, או אולי זו בטן ספינת שעשועים שהתנגשה בקרחונים ושקעה, ונוסעיה צפים לזיכרון אחרון.
 
ואולי כל זה באמת רק סיפור אגדה נורדית עתיקה ללא אמירה על מציאות שהייתה או שתהיה. אולי זו באמת רק אמנות האשליה, או אשליית האמנות, והרקדנים-שחקנים והמוזיקאים – ובמיוחד סטינה מיטלנד, הסולנית ששרה, צווחת, ואפילו שטה על פני המים – הם כולם פרי מעיין היצירה המתגבר של הצמד שאיננו נרתע משינויי כיוון ומתקדם מיצירה ליצירה אל מחוזות חדשים.
 
ואולי, באמת, אלה רק תעתועי דמיונו היוצר של הצופה המרותק אל הדמויות, הנכנסות ויוצאות מבעד דלתות מפתיעות, מתפלשות במים, מתעוותות, מענות ומתענות, מחפשות חיבור, מתנתקות, מטפסות לשווא על הקירות, שיצור אחד כפוף גב ומעוות פנים מצייר עליהן בגירים שהוא שולף מכיסיו פנקס מחשבות מטורפות.
 
את הצייר-משרת-משגיח מגלם-רוקד באנרגיה מפוחדת-מאיימת עידו בטש, כמין קוואזימודו זריז תנועה. לעתים הוא ניצב בקרן זווית ומתבונן  בעיניים פעורות – אולי אפילו לועגות ברשעות – בצמד הרקדניות שי הרמתי וטליה בק, שמתחרות בלהט ובמים זו בטירופה של זו, או בצמד הרקדניות האחר, נגה הרמלין ודנה המופיעות כמו יאנוס המיתולוגי, גוף אחד שחזיתו כפולה.
 
ויש גם רוח רפאים, זו של צביקה פישזון הבלתי נלאה השב ומנסה לחדור אל החדר הרטוב ואשר יצליח לעשות זאת רק כפליקן של תקווה. ויש רוח רפאים אחרת של נימפה  נחשקת, הרקדנית המופלאה אריאדנה מונטפורט בסולו ובדואט עם בטש. ועוד ועוד, רעיונות, חוויות באלבום של תמונות כהות מאוד, שמבוצעים להפליא.
 
את הבמה והתלבושות עיצבו כמובן פינטו ופולק, ואת התאורה הקסומה והמהבהבת עיצב קירה הלדל קרלסון. את המוזיקה החיה, בביצוע השלישייה המוזיקלית שהגיעה במיוחד לשבוע ההופעות בארץ, ואת המוזיקה האלקטרונית הלחין נילס הנריק ותכנת עם דאג אג`יל.
 
את החוויה של "טראוט" הנמשכת כשעה, משלימה לאחר ההפסקה, "מעצמה", יצירת סולו  קצרה ומקורית מאוד של הרקדנית טליה בק, עם מוזיקה מקורית של תום טללים ועיצוב חזותי מעניין של ליאור מודן ובק. זו יצירה מעניינת מאוד, שבה הרקדנית שיר מדוצקי יושבת ליד שולחן כתיבה חסום מלפנים, מוארת על ידי מנורת שולחן, שערה מתנופף, ורק ידיה נעות, יוצרות קשרים מרתקים. ולפתע כמו עולה מסך מחזית השולחן ומגלה את פלג גופה התחתון בשמלה השחורה, ומלפנים שורת בקבוקים זוהרים. תמונה מרשימה, המסיימת ערב שאולי הוא שיר קינה, ואולי בכל זאת, קרן אור של תקווה.