התרפקות בגוני הזיפזיף

אפשר להבין את החלטתו של המנהל האמנותי של הבימה ליצור מחוות בימתיות לכמה מתחנות התרבות הישראלית הנוסטלגית. הכרתו בכך שזהו אחד מתפקידיו של תיאטרון לאומי מעוררת אולי תמיהות, ולא מעט ביקורת, אך כעומד בראש מוסד שתרומתו הגדולה כמעט נשכחה, ראוי בהחלט להעריך את גישתו.
 
כך חשבתי כאשר העלה מנבכי התיאטרון את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" ואחר כך מארכיון הקולנוע את "הלהקה". עתה יצרו המחזאי דניאל לפין והבמאי מיכה לבינסון  מחווה לסרט "השוטר אזולאי" שהפגיש בין ענקי ההומור הישראלי אפרים קישון ושייקה אופיר, בצירוף אזכורים לחיים טופול ולבומבה צור, ובכיכובו של מוני מושונוב.
 
העיבוד כשלעצמו איננו מעמיק את הדמויות הצבעוניות, עדתיות, אך לבינסון מעלה על הבמה באהבה את רוחן, בסיוען המעולה של מעצבת התפאורה נטע הקר, מעצבת התאורה פליס רוס,  ומעצבת התלבושות עפרה קונפינו. הבימוי מתווה תמונה אנושית קלילה, תואמת את רוח כתיבתו של קישון, על רקע התרפקות חזותית בגוני הזיפזיף של שנות העבר והתרבות המקומית של תל-אביב ויפו שחוברו להן יחדיו, מבעד לתמונת הרקע הענקית של חוף תל-אביב הנשקף אל גבעת יפו העתיקה (צילום: ג`ראר אלון).
 
את הנוסטלגיה משלימה כמובן המוזיקה שכתב, עיבד וניהל עידן סוכולובסקי – ובמיוחד "הבלדה לשוטר", הלהיט שכתבו לסופו של הסרט אהוד מנור ונורית הירש ושר אז אושיק לוי. את העבר נוסח קישון ואופיר מחבקת אפילו התכנייה המצוינת שערכה רות טון מנדלסון, פרי התחקיר המקיף של רמי סמו, בעיצובה של הדס צוקרמן.
 
אך עיקרה של ההצגה הזאת היא במשחק של צוות שחקנים גדול, מהוקצע. בולטים בו דב רייזר כרב פקד לפקוביץ ופיני קדרון כמפקד הישיר, סמל בז`רנו, שמתקשים לפטר את אזולאי  ואוהבים מאוד את הבורקס שהוא מביא להם, מאפה ידיה של האשה שאתו, בטי, שאותה מגלמת ברגישות יפה רותי לנדאו. אלינור פלקסמן יפה וחמת-לב כמימי הזונה המאוהבת.
 
גבי עמרני מצוין בשני תפקידים שונים, רגיש כחברו הנאמן של אזולאי, ופרחחי כגנב התימני. רוברט הניג מגלם במבטא הונגרי את העולה החדש פרנץ קישונהט, הלא הוא אפרים קישון. שלומי קוריאט מגיח לבמה בתמונה יפה כעמאר, החבר החדש מהעולם התחתון. שמוליק כהן מגלם את המחווה הנהדרת לבומבה צור ב"תעלת בלאומילך", סרט אחר של קישון, ומני פלורנטין משתעשע עם הטוסטוס א-לה חיים טופול ב"ארבינקא" (אף הוא מהרפרטואר הקישוני). עוד בצוות לירון לוי, יניב הלפגוט, מירב הררי, נועה גודל, נצר אלוני ולירון יואלי שמרקידה את הבטן.
 
ובעזרתם, בבימויו הרגיש של לבינסון, ניצב  מוני מושונוב הנפלא בתפקיד הכפול שלו כשוטר אזולאי, וכמחווה לרוחו של שייקה אופיר. מושונוב, עם עיני עגל כחולות, מעצב דמות כנה מאוד כשהוא מתאהב במימי. נוגע ללב כבייביסיטר וכבעל, וכמובן, כדמות מצחיקה, עממית, כשהוא מפספס את השודדים השונים, וכשהוא מרגיע בתחכום הפגנת חרדים בעזרת חידון תנ"ך זוטא. מושונוב מתגבר יפה על ההבדל הברור בין הדמות הקולנועית של אופיר ותקריביו לבין הדמות שהוא יוצר על הבמה. ולמרות ה"לונג-שוט" הבימתי, לא היה אפשר להחמיץ את הכאב שלו במסדר הפרידה.
 
"השוטר אזולאי" היא בסופו של דבר הצגה ישירה ומתקשרת היטב עם הקהל שידע את קישון ושייקה אופיר, ועם הקהל שמבלה כבר שנים רבות עם כישרונו של מושונוב.