יונית טובי שבה וכובשת את הבמה בקולה ובמשחקה כזמרת השנסונים הגדולה של צרפת
מיני מחזמר
לפני שנתיים וחצי הועלה בבית צבי המחזה של פאם ג`יימס על אדית פיאף, שנכתב לפני 30 שנה, וזכה מאז לעלות על במות רבות. כמעט תמיד הודגש באותן הפקות הדיאלוג הדרמטי של אפיזודות ודמויות בביוגרפיה המיוחדת שלה מאז שהיה נערה, זונת רחוב פריזאית בעלת קול ויכולת שירה נדירים ועד מותה כשהיא המלכה הגדולה של השנסון הצרפתי. החלק הזניח באותן הפקות היה בדרך כלל השנסונים עצמם, שרק שחקניות מעטות העזו לנסות בהם את כוחן.
בגרסה הקולחת של הבמאי והמתרגם אלי ביז`אווי בבית צבי, השתנה האיזון ומהטקסט המדובר נותרו רק סימני דרך קצרים, ואת מה שהוחסר ממלאים 15 שנסונים גדולים, תשעה מהם בתרגום הנפלא של דורי פרנס, שלושה שתורגמו בעבר על ידי אבינועם קורן ושניים בתרגומו של ביז`אווי. ובנוסף לסיום, "אינני מתחרטת בכלל" בקולה של פיאף.
ביז`אווי הפך את המחזה למיני-מחזמר, כאשר הגברים שסגדו לפיאף, שירתו אותה ואהבו אותה הופכים למעין מקהלה יוונית המלווה את המלכה בכל מהלכיה, בהצלחותיה הגדולות ובנפילותיה, בפיכחונה ובהתמכרותה לאלכוהול ולסמים. כל זה נעשה אז כדי לשרת את הבחירה ביונית טובי, שהייתה על סף סיום לימודיה בבית צבי, כמי שתגלם את דמותה הטרגית של פיאף.
על אותה הצגה כתבתי בשעתו כי היא "קולחת היטב בין 15 הלהיטים, ויונית טובי חיה את התפקיד במלואו, אם בזמרתה הנשמעת `כמו פיאף` ואם במשחקה הרגיש. היא איננה נזקקת לאיפור כדי לבטא כלפי חוץ את תהליך הנפילה וההזדקנות אלא מעצבת אותו בהבעות פנים מרתקות ובעיצוב מדויק של גווה ותנועתה".
יונית טובי שבה לרגש
שנתיים וחצי אחר כך, ביז`אווי העמיק את הטיפול בהצגה המועלית עתה בתיאטרון באר שבע עם שותפיו מאז: מעצב התפאורה הפשוטה ערן עצמון, שמצא פתרון טוב לשינויי המקומות שבהן עוברת מסכת חייה של פיאף, ומנקודת מבט של במה באולם קונצרטים; מעצבת התלבושות הטובות אירנה שר, והמנהל המוזיקלי יובל שפירא שבמקום פסנתר בודד, שעליו ניגן בהפקה המקורית, מנצח הפעם מהפסנתר על אסף דגן בתופים, אלון עזיזי בקונטרבס ואתי תבל באקורדיון.
את פיאף שבה ומגלמת יונית טובי - שהופיעה אמש למרות מחלתה ולאחר טיפול דחוף, במין הקבלה למאבקיה של פיאף ברגעים הקשים של חייה – ועמדה בדרישות הקשות של התפקיד, בזמרתה המדהימה ובמשחקה המרגש, כבעבר, והפעם תחת שמי התאורה המצוינת של עדי שמרוני.
בצוות השחקנים החדש המלווה אותה בלטו רות אסרסאי בתפקיד סימון, שירלי הלר כאחותה-חברתה לזנות, נילי צרויה בתפקיד "מזכירתה" מדלן, אמיר דוליצקי כפייר, שהתנדב להיות סוכנה בראשית הדרך וקיים את הבטחתו להישאר לצדה גם כאשר בחרה לעצמה בני זוג אחרים, אוהד יהודאי כמרסל המתאגרף שהיה אהבת חייה ונהרג בתאונת מטוס בדרכו אליה, וכן ירמי רייך, שכמו לוי נותר מההפקה הראשונה בבית צבי, בתפקיד כתיאו סאראפו הצעיר שנישאה לו בסוף חייה והחזיר לה מעט אור ותקווה עד למותה.
השחקנים האחרים שהשלימו את התמונה בתפקידים שונים כללו את גיא אלון, שגם עיצב את התנועה בהצגה,רן ביטרמן, שמי בן-מאיר, ואורן כהן.
חזרתי לראות את "פיאף" של יונית טובי, שהרטט בקולה, הבעות פניה וגווה השחוח נותרו בזכרוני כאחת החוויות המרגשות שקיבלתי משחקנית צעירה בתחילת דרכה. וגם משום שהאמנתי אז, ואמש קיבלתי לכך חיזוק כפול, ש"פיאף" זו היא הצגה שחייבת להימשך.