פסטיבלים - מרק מוריס – דו שיח בין תנועה למוזיקה

כל יצירה של מרק מוריס הופכת לפרק מוזיקלי ו-6 היצירות שבשתי התכניות הופכות לסימפוניית מחול

התנועה מנגנת את המוזיקה

כמי שחווה מעת לעת את ההזדמנות לראות יצירות במה בהופעה חוזרת אני יודע כי לא פעם ההתרשמות, ולפיכך גם הביקורת, סובלת מהעובדה שהיא נוצרת אחרי מפגש יחיד עמן, ומרוויחה מהפגישה החוזרת. כאלה הן היצירות של מרק מוריס שכדאי לראותן ואפילו יותר מפעם אחת, אם אפשר. בהעדר הזדמנות כזאת נותרה רק התגובה החושנית הראשונה נוכח השפע היצירתי שהועלה כאן במסגרת הסדרה "מחול במשכן" בשתי התכניות הנפרדות שהציגה להקתו.

החוויה שחיכתה למי שלא הכיר את עבודתו של מוריס לא הייתה שונה מזו שהובטחה למי שכבר ראה אותה בעבר, בארץ או בחו"ל. היא מתחילה בכך שליוצר הזה יש סגנון ייחודי שבו התנועה והמוזיקה הן שפות-אחיות המנהלות ביניהן דו שיח בגובה העיניים. כדי שזה יהיה כך החליט מוריס כי יחד עם להקת הרקדנים שאותה הקים ב-1980, כשהיה בן 24 (!) יופיעו נגנים מאנסמבל המוזיקה של הלהקה שאותו יזם והקים ב-1996.

באמצעות הצירוף הזה משיג מוריס חיבור שבו התנועה איננה משתמשת במוזיקה אלא מנגנת אותה, והמוזיקה איננה מלווה את התנועה אלא מניעה אותה. זהו הסוד הגלוי של מעיין היצירתיות הנובע שלו. בכל יצירה בוחן מוריס את הצירוף הזה מנקודת מבט שונה, אך כשהוא מציג בשני ערבים נפרדים, בזה אחר זה, שתי תכניות עמוסות, הוא יוצר סימפוניית מחול. כל יצירה הופכת לפרק, עם מוטיבים העוברים או מצוטטים בין הפרקים, מבלי שהאחד ייראה כחוזר על קודמיו.

בתכנית הראשונה, לפיכך, הייתה הפתיחה נתונה ל"התגלות" (Visitation), שהועלתה לראשונה לפני ארבעה חודשים בטנגלווד, והיא היצירה הטרייה ביותר בקטלוג היצירות של מוריס. ביצירה הזאת מתנגנים שני פרקי הסונטה לצ`לו מס` 4 אופוס 102 מס` 1 של לודוויג ואן בטהובן, בשני פרקי תנועה שונים עם סולן מצוין (דאלאס מק`מריי) ועמו רביעייה, בפרק הראשון, ושמינייה בפרק השני. היצירה כפי שמעיד עליה שמה הלקוח מעולם הנצרות, מעודנת, אניגמטית, מינימליסטית ויופייה רציני, כמעט כהתבוננות רוחנית אל היסוד התנועתי.

היצירה הבאה, שנוצרה ב-2003, הייתה “כל הרביעיות" (תרגום מוטעה ומטעה למשם המקורי All Fours) ובה מתנהל דו שיח מדהים ברעיונותיו בין קבוצות רקדנים, שמונה בשחור וארבעה בתלבושת בהירה, לבין רביעיית המיתרים מס` 4 מאת בלה ברטוק, יצירה דיסוננטית-לירית יפהפייה. מוריס אינו מתרגם את מקצביה אלא מפרש אותם ומעצב את המרקם והזרימה של התנועה ככלי חמישי ברביעייה הזאת.

היצירה שחתמה את הערב הראשון הייתה "V” (מ-2001) וכפי שהסימן מורה היא גם הייתה היצירה המנצחת בתכנית. המוזיקה שהכוריאוגרפיה של מוריס בנתה צליל אחר צליל הייתה החמישייה לפסנתר וכלי מיתר אופוס 44 מאת רוברט שומן. בארבעת הפרקים בנה מוריס מרקמים מבניים משולבים שהובלטו על ידי שתי קבוצות של שבעה רקדנים, האחת בתלבושות כחולות והאחרת בירוק-בקבוק בהיר מאוד. הפרק המרשים במיוחד, נוגע ללב עד דמעות היה השני, והתנועה המקורית ביותר הייתה זו שבה הרקדנים נעו כחגבים, או כזוחלים.

חיה טורפת מקצבים

התכנית השנייה כללה שתי יצירות שהועלו לפני שלוש שנים בערב מוצרט. הראשונה "אחת עשרה" (Eleven) עם הקונצ`רטו לפסנתר מס` 11, K.413 בגרסה לחמישיית פסנתר ומיתרים שהתקין מוצרט. את היצירה פתחה קבוצת הרקדנים הגברים, שמהר מאוד פינו את הבמה ליצירה שכל כולה מזמור לנשיות. במרכזה הרקדנית הג`ינג`ית הנפלאה לורן גרנט, הרוקדת בלהקה מאז 1996, לבושה בבגד שחור יפהפה, כמין אלילה (אולי דימוי נשי למוצרט, או לפסנתר) ומוקפת ב"תזמורת" של שבע רקדניות באפור שקוף.

ביצירה הבאה, “כפול" (Double) הבמה נמסרת לרשות הרקדנים הגברים, עם גיחה מחייכת קצרצרה של הרקדניות, והמוזיקה היא הסונטה לשני פסנתרים K.448. היצירה היפהפייה הזאת היא אולי ביטוי מושכל ומקסים ברעיונות לימי וינה העליזים של מוצרט. מוליך אותה, כמארח, הרקדן השחום ג`ו בוואי, ותיק הרקדנים של מוריס (מ-1989), ומככב בה הרקדן הנפלא נואה וילסון, שהצטרף ללהקה לפני שבע שנים.

את הערב השני חתמה היצירה המרהיבה "גראנד דואו", כשמה של היצירה לכינור ופסנתר של המלחין האמריקני בן המאה ה-20 לו האריסון, שיש בה הדים ליצירותיהם של ברטוק ושוסטקוביץ. במחול הזה, אולי המרתק ביותר בשש היצירות, מוריס מתגלה כחיה רעבה וטורפת מקצבים וצירופים מבניים והרקדנים מגישים את יכולותיהם המגוונות ביותר.

ניתוח מלא של כל אחת משש היצירות היה מלאה את הקורא, ותובע מהכותב לתרגם צלילים ותנועות, תיבות ומשפטים מוזיקליים או כוריאוגרפיים, למילים שאינן יכולות לעשות זאת בלי להסתחרר במעגלים ללא מוצא. אולי משום שהנרטיבים של היצירות מופשטים לחלוטין, גם כאשר נוצרים בהן מתחים בין-מבניים, אך בעיקר משום שזה ייחודן: הן עצמן אומרות את הכל, בקווים ומחוות השואבים קיום מהבלט הקלאסי ומהמוזיקה הנבחרת לשוחח אתן.

אני מקווה כי לא ירחק היום שמרק מוריס ולהקתו ישובו לכאן. יש לו במלאי עוד הרבה חוויות עבור הקהל הצמא למחול הקלאסי-מודרני, שהגיב בהתלהבות רבה על מה שהועלה כאן.