מגביר את השקט

אג`נדה חברתית, תרבותית או פוליטית היא מלכת דרמה שנהנית מקרשי הבמה והיא גם מצטלמת טוב בדרך כלל. לרקוד קצת יותר קשה לה. אבל מה לעשות, וליוצר הצעיר והעקבי ארקדי זיידס יש צורך לומר משהו שהוא גם פוליטי, גם תרבותי, גם חברתי אך בעיקר אנושי, הנובע לדבריו "מתוך השבר המעמיק בין המגזר הערבי למגזר היהודי בישראל".
 
את ניצני כשרונו היצירתי של זיידס פגשתי לראשונה כאשר יצר ריקוד סולו חשמלי במסגרת הפרויקט הראשון של "רקדני בת שבע יוצרים", לפני כשבע שנים. מאז הוא נהיה עצמאי ויצירותיו התפתחו, זכו בפרסים, הוזמנו לבירות מחול, וזהותו כיוצר מחול התגבשה. והנה הוא פותח את העשור השני של המאה הזאת בצעקה כואבת שמנפצת לרסיסים לא רק את הדימוי היצירתי שלו אלא גם את מושג המחול.
 
זיידס ב"שקט" איננו יוצר מחול. הוא משתמש במה שאיננו נמצא במחול בדרך כלל. באותם רגעי תנועה מחוספסים שאינם מגיעים אל הבמה. כשם שהוא מגביר את השקט שאיננו שומעים בדרך כלל כשמישהו צועק. ובעיקר הוא יוצר תמונה של חמלה גדולה שכמעט תמיד נסתרת מהעין כאשר האלימות והעינוי תופסים את הבכורה.
 
הוא עושה את זה ביצירה שבנה יחד עם שותפיו, רקדנים, שחקנים ואמנים פלסטינים וישראלים, אלה הנושאים על גבם דבשת של שני תארי זהות לאומית של יושבים על אדמה אחת בתוך גבולות של מדינה אחת.
 
על הבמה שרועים, ספק נושמים, רביע חורי, אופיר יודולביץ` ומוחמד מוגרבי ומעליהם ניצב זיידס בזרועות חומלות נושאות תפילה, מבקשות סליחה, מחפשות חיים בגופו שלו, בגופם, ובהמשך את השקט הסוער בנפשם. כל אחד מהם בתורו ייטול את הזכות לדבר במהלכי תנועה שלו. כל אחד מהם בתורו יישא את גרסתו למבוכי התפילה "אל מלא רחמים" שהדהדה בתוכי ואליי מבין הצלילים והרחשים שיוצר פסקול המוזיקה של תום טללים, רן סלווין, זיו יעקב ודומניקו פרארי. 
  
מוגרבי זועק, חורי מלטף, יודולביץ` מתפרץ וזיידס בשלו, עם תפילת השקט. הם מסתערים זה על זה, מנסים להתחבר, נתקלים בחומות בצורות, נשברים, ויוצרים מעגל בן ארבע זוויות. בתוכו מתפתחת חינגה גברית, פיזית, שהאלימות שבה חושפת רוך, והזעם המתפרץ בתוכה מקבל מענה של חמלה.
 
ברקע ניצבת חומה מצוירת בצבעי פסטל חומים עם כתמים קלים של תכלת, אדום, קצת צהוב, ורישומי פנים של ציפורי טרף חושפות שיניים. משמאל הקיר -  פיגומי עץ שתקועים בהם ששה ראשי ציפורים, עיניים ורודות, מקורים כתומים.  כשגם אלה יתעוררו לחיים ויצטרפו אל ארבעת המופיעים האנושיים בפרק החותם את היצירה המדהימה הזאת, יגיעו למיצוים גם התפאורה המטרידה מאוד של Klone, והתאורה האפקטיבית של פיראס רובי. את התלבושות הפשוטות, היומיומיות, עיצב סלים שחאדה.
 
לאחר הסיום, מישהו מיהר לשאול אותי אם נהניתי. לא, השבתי בקצרה והתרחקתי לפני שאצטרך להסביר כי "שקט" זה של ארקדי זיידס היא יצירת אמנות מצליפה, מכה ופוגעת, מדממת בעצמה ומבקשת להזכיר לנו שיש גם משהו אחר משגרת ההנאה.