הצגה חדשה מביאה לקהל הילדים שלושה שחקני-על בסיפור של "היה היה כאן פעם", אבל צבי גורן נותר עם כמה שאלות לא פתורות
סיפור פשוט ובהיר
לפני שנתיים הביא יענקלה יעקובסון לפסטיבל הצגות הילדים את אחת ההצגות המפתיעות ביותר, "מוף ומוריס" , ששמה רץ לפניה בזכות הסיפור, בזכות העיצוב ובזכות המשחק הנפלא של אוהד שחר וארז שפריר.
עתה, עם הפעלת המדיטק בחולון כמרכז תיאטרון לצעירים שב יעקובסון ומראה את כוחו ככל שמדובר בהצגות לילדים. הוא כתב סיפור פשוט ובהיר על ילד היוצא לחופשה ארוכה אצל הדודים במושב, ומגלה עולם שונה מאוד מהעולם האורבני שממנו הגיע ואליו הוא ישוב.
יעקובסון יודע לשבץ בכתיבתו הומור טוב, ולהעמיד הצגה קולחת מאוד על במה יפה, שאותה עיצבה לילי בן נחשון, גם התלבושות של דליה פן מצוינות, התאורה של חני ורדי מלאת אווירה, והמוזיקה של רמי בן דוד קליטה מאוד. אפילו עיצוב התנועה של ארז שפריר חביב.
יתר על כן, יעקובסון גם יודע לגייס את מיטב השחקנים, והפעם אלה הם יגאל נאור השופע חום בדמות החקלאי, עובד האדמה החזק, דב נבון שיודע איך להיות ילד תמים הפוקח את עיניו, ועירית קפלן שיודעת איך לגנוב הצגה משני האריות ולעצב דמות אדם וחיה במיומנות משעשעת.
המלצה חרף התמיהות
אבל... ולמרבה הפלא מתעוררת הפעם תמיהה ביחס למחזה עצמו. הוא כתוב מצוין, וזה לא מפתיע. הדיאלוגים קליטים, שוטפים, מצחיקים ומרתקים, והכל במידה נכונה. אלא שהמחזה מעורר כמה שאלות שאין עליהן מענה.
איננו יודעים למה הילד מגיע למושב (האם רק כדי לעזור לדודים בעבודתם?) וגם לא למה הוא חוזר הביתה. איננו יודעים אם יש לו אב. איננו יודעים גם אם הדודים חשוכי ילדים או שילדיהם כבר גדלו ועפו מהקן. ובנוסף – אין לנו מושג מה יש ומה אין במושב. האם יש שם מושבניקים נוספים? האם יש שם ילדים?
התמיהה הגדולה ביותר היא האם ייתכן שיעקובסון, שאוזנו ולבו קשובים כל כך לאוזנם ולבם של הילדים האוהבים את הצגותיו, חושב שכל אלה שאלות שאינן תקפות לקהל ילדים בני חמש ומעלה?
אני מודה שנהניתי במהלך ההצגה, ובין השאר משום שאני עצמי הובאתי בילדותי אל קרובי משפחתי בקיבוץ. "אבטיח", על עולם המושגים של פעם שיש בו, החזיר אותי לשם.
והזיכרון ההוא נותן לי סיבה טובה, גם אם פרטית מאוד, להמליץ על ההצגה חרף התמיהות שלי. אולי משום שהיה בה באמת ובתמים משהו שכבר מזמן נעלם מתרבותנו.
עוד על "אבטיח", ומועדי הצגות
צבי גורן
08/11/2004
:תאריך יצירה
|