תיאטרון דוקומנטרי
 
האולם הגדול של התיאטרון הקאמרי היה אפוף אווירה שונה מזו שהורגלנו לה. מאות יוצאי חבר העמים, דוברי רוסית, קידמו בהתרגשות את התיאטרון האורח ממוסקבה ואת להקת השחקנים הנפלאה שהגיעה לכאן כאקורד סיום מרגש לעונת פסטיבל התיאטרון הבינלאומי שהחל לפני שנה במסגרת חגיגות ה-100 של תל אביב.
 
אין להצגה הזאת מחזה, אך יש הצגה כפולה ומכופלת פי תשעה, המעלה סיפורים של וסילי שוקשין (1974-1929), שהיה במאי קולנוע, שחקן, מחזאי, תסריטאי ובעיקר מספר סיפורים קטנים על אנשים קטנים בארץ גדולה שכמעט מחקה את צלמם במשך מאות שנים, ולאחרונה במהלך שנות השלטון הקומוניסטי.
 
גיבורי הסיפורים התמציתיים הם בעיקר אנשי כפרים קטנים, והסיפורים, למעט אחד, נוגה במיוחד המתרחש במוסקבה, מתארים אותם במתחמי חיי היום יום שלהם. הדמויות עשירות בדמיון, אותו כלי נשק יעיל כנגד אובדן צלם אנוש.
 
במאי ההצגה, אלביס הרמאניס הלטבי, הוזמן על ידי מנהל תיאטרון האומות, השחקן הנהדר יבגני מירונוב, לביים את ההצגה כתיאטרון סיפור בדרך הנקראת “תיאטרון דוקומנטרי”, שעיקרה הטיפול המדויק בפרטים הקטנים המעצבים כל דמות ודמות.
 
במסגרת הגישה הזאת הבמאי והשחקנים יצאו באוגוסט 2008 למחוז אלטאי הסיבירי ולכפר סרוצקי שבו נולד וחי שושקין. תמונות של תושבי הכפר שצילמה מוניקה פורמאלה במהלך הביקור משמשות את עיצוב הבמה כקיר אחורי, המתחלף מסיפור לסיפור.
 
הרמאניס גם החליט שלא ייעשה עיבוד לסיפורים והם ניתנים ככתיבתם, עם מספר – במקרה אחד אלה שתי נשים מרכלות ומפצחות גרעיני חמניות, הגדלות באזור ותמונתן הגדולה לכל רוחב הבמה מקדמת את הבאים להצגה, כשם שקידמה את להקת השחקנים כשהגיעו לכפר.
 
את תפקיד המספר ממלאים גם גיבורי הסיפורים עצמם, כמין הארה מחויכת ולעתים אף מרירה על עצמם. הם יושבים בדרך כל על הספסל הארוך הניצב על בימת עץ ארוכה, וממנו הם קמים בהתאם לצורך, עליו הם ישנים או אוהבים או נוהגים או מתים.
 
כל השחקנים בלי יוצא מהכלל מחליפים תפקידים בקלילות, כשהם אינם מסתפקים בשינוי הבגדים שעיצבה ויקטואיה סבריוקובה אלא בעיקר בגיווני קול, יציבת גוף, והתנהגות. כל סיפור ודמויותיו, כל שחקן או שחקנית והישגה. ולא בכדי השווה אותם הבמאי לכינורות סטרדיבריוס וגוארנרי.
 
בולטים בהם השחקנית הנהדרת שולפן קמטובה, כוכבת במה וקולנוע מעוטרת בכל תארי הכבוד והפרסים ויבגני מירונוב, שהחל את קריירה המשחק שלו כשהיה בן עשר, ובגיל 18 השתתף ב"שמש בוגדנית" של מיכלקוב, וכעבור  שנה כיכב בסרט מעורר מחלוקת "מוסלמי" על חייל שחוזר מאפגניסטן.
 
ההצגה נמשכת יותר משלוש שעות, כולל הפסקה, ואינני בטוח אם עוד נותר כרטיס בודד לשתי ההופעות הבאות.

לרכישת כרטיסים