בוחר לזעזע

המחזה "תפרים" של אנתוני נילסן, יליד סקוטלנד, זכה בפרס פסטיבל הפרינג` של אדינבורג ב-2002, ומאז הוא מעורר תגובות סוערות בכל מקום שהוא מוצג, ואפילו איסור מוחלט להציגו במלטה, מנימוקים של ביזוי הדת, ביזוי מיני, וגם איזכור פוגע בשואה. אלה אמנם קיימים במחזה, אבל ככל שהם מבחילים בעיניי, לא הייתי מרחיק לכת כמו הצנזורה, ואפילו לא בחיוך משועשע וזאת נוכח העובדה שנילסן כתב מחזה אחר, “הצנזור"  שהועלה גם הוא בתיאטרון חיפה לפני ב-2005.
 
הרעיון למחזה נולד כאשר נילסן נכנס לחנות מין באמסטרדם, ועלעל בחוברות פורנוגרפיות. באחת מהן נדהם מצילום נועז ומזעזע של איבר המין הנשי. משם נפתחה הדרך שלו אל המחזה שנועד בין השאר לתקוף את צביעותה של החברה הבריטית.
 
המחזה כתוב בדרך אופיינית סדרת אופנת "תיאטרון ישר בפרצוף" של המחזאים הבריטים לפני עשור שנים. עלילתו  עוסקת בבני זוג, סטו ואייבי, שנכנסים להריון לא מתוכנן ומתחבטים בשאלה אם להמשיך ולקיימו או להפיל. במהלך ההתלבטות משובצות תמונות ספק הזויות ספק מציאותיות מחיי השניים שבהן היא סטודנטית המתפרנסת מזנות והוא לקוח המלמד אותה מה היא צריכה לעשות.
 
המחזה בנוי כמין שתי וערב של עבר והווה, והוא מיועד לבטא איכשהו מצוקה קיומית, עיוות מוסרי ובדידות כואבת. הדיאלוגים הופכים מהר מאוד לשפת רחוב בוטה וגסה, השעשועים המיניים הופכים אלימים ונועזים.
 
התחושה הכללית היא שנילסן בחר לזעזע, להרגיז ולעורר מחלוקת, יותר משעניין אותו עולמם של סטו ואייבי. לשם כך, בין השאר, הוא העלה מנבכי הטראומה פרשיית רצח מזעזע של שתי ילדות, והרחיק לכת אל השואה כאשר הגבר במחזה מתאר איך הוא היה מאונן מול תמונות עירום מאושוויץ.
 
לעומת הסתייגויותיי מהמחזה אני יכול לשבח את הבמאי-המתרגם יונתן אסתרקין שכבר ביים את המחזה לפני כמה שנים בתיאטרון הספריה רמת גן. כמו אז גם עתה הוא הצליח לגעת במה שמסתתר מתחת למחליא ולבוטה במחזה, ובעיקר בזכות המשחק המצוין שהפיק אז מטלי שרון, שבהצגה הנוכחית מחליפה אותה ריקי בליך ומאסף סולומון, ששיחק גם בהפקה הקודמת.
 
שניהם מצליחים לעשות כמעט נס לתפקידיהם, ומעניקים נפח אנושי מאוד ואפילו נוגע ללב לעולם המוגבל שבתוכו הגבר והאישה בעלי המוסריות המפוקפקת נעים ללא תוחלת או תקווה, והם עושים זאת ברוך ובאלימות, בהומור ובשפה גסה, מחוברים ומנותקים, ילדותיים ואובדניים.
 
"תפרים" היא הצגה חריגה בנוף הרפרטואר של תיאטרון חיפה, ורק בזכות המשחק המשובח  היא מצטרפת לסדרת הצגות מרתקות בנוסח הפרינג` שהועלו שם בשנים האחרונות באולם הקטן.