פסטיבלים - עונה גרמנית בתיאטרון תמונע

העונה תכלול 4 הפקות מקור של מחזות גרמניים עכשווים, פסטיבל מחזות קריאה, סימפוזיון ועוד

במהלך שנת 2010 תתקיים בתיאטרון תמונע, בשיתוף עם מכון גתה, עונה גרמנית במטרה לאפשר לקהל הישראלי להיחשף לתרבות הגרמנית באמצעות טובי המחזאים העכשוויים.

את העונה יזמה ותנהל אמנותית לילך דקל-אבנרי, הדרמטורגית של תמונע, אליה חבר הדרמטורג הברלינאי מתיאס נאומן. העונה תשים דגש על מחזאים בעלי שפה ייחודית, פורצי תבניות ובעלי אוריינטציה חברתית ופוליטית ותוקדש גם ליוצרים הבולטים העובדים היום בתיאטרון הגרמני.

תכנית העונה תכלול ארבע הפקות מלאות – פרמיירות ישראליות למחזות הגרמנים; פסטיבל מחזות קריאה גרמניים שיציג כשישה מחזות שיתורגמו במיוחד לעונה; סימפוזיון שבו ייקחו חלק בימאים, מחזאים ודרמטורגים מגרמניה ומישראל ואירוח של קבוצת תיאטרון פוסט-דרמטי ושתי קבוצת מחול.

הפקות מלאות

"אדם גייסט" - דיאה-לוהר
(20-17 בפברואר 2010)

מניפסט חברתי עכשווי, המעורר שאלות על התנהלותנו החברתית. סיפורו של דור שנולד לעולם קפיטליסטי ותעשייתי שמקדש את המכונה על האדם. עם מותה של אימו, יוצא אדם, צעיר חסר כול, למסע התבגרות כואב בחיפוש אחר מודל חדש ל "משפחה" ו"מולדת". במסעו הוא מתגלגל ממסגרת למסגרת ומקבוצה לקבוצה אך אלה מתנפצות בזו אחר זו. דיאה לוהר, ילידת 1964, נחשבת לאחת מהמחזאיות העכשוויות הכי מוצגות בגרמניה ובאירופה זוכת פרסי תיאטרון וספרות. למחזותיה אוריינטציה חברתית פוליטית חזקה המנהלת דיאלוג עם ההיסטוריה של תרבות המערב. גיבוריה של לוהר הם דמויות משולי החברה המעידים על ההגמוניה ומבקשים לערער את תפיסת הצדק בחברה.

תרגום: רן הכהן. בימוי: לילך דקל אבנרי. שחקנים: יפתח אופיר, אלון אופנהיים, בני אלדר, עזר קלמוביץ, יערה רשף, לני שחף, אייל שכטר.

"מר. קולפהרט" - דיויד גיסלמן
(מאי 2010)

המחזה הבולט הראשון של דיוויד גיסלמן, קומדיה המהדהדת לסרט "החבל" של היצ`קוק וחושפת את החברה הבורגנית המשועממת על אכזריותה וחוסר המשמעות בו היא טובעת. דיוויד גיסלמן - שחקן, במאי ומחזאי שהפיק את מחזותיו הראשונים בתיאטראות העצמאיים. גיסלמן נחשב לעוף מוזר בשדה הדרמטורגיה הגרמנית. מחזותיו משתייכים לז`אנר הקומדיה השחורה, הנדיר במחזאות הגרמנית.

תרגום: מולי שולמן ועינת ברונו בסקי. בימוי: מולי שולמן. שחקנים: אפרת ארנון, לירון ברנס, יואב היימן, ענבל לורי, סיון ששון.

Heaven (לטריסטן) - פריץ קאטר
(יולי 2010)

פריץ קאטר’ הואחזאי הנחשב לכוכב בשמי התיאטרון בברלין. המחזות שלו מהדהדים לציטוטים מהתרבות ומהספרות הגרמנית ומאוד פוליטיים. הטקסט פורץ כל תבנית קודמת בכתיבה ובאירועים הבימתיים שהוא יוצר. המחזה עוסק בתופעת "הערים המתכווצות" במזרח גרמניה – הצעירים עוזבים לערים אחרות בשביל למצוא עבודה ונשארים הלוזרים, הזקנים והילדים. הכל קורס ואין תקווה. כשברקע מהדהד הסיפור המיתולוגי של טריסטן ואיזולדה (האופרה המפורסמת של ווגנר). תרגום: משב בלסם. בימוי: וויטק קלם (ברלין).

"בכל מקום באמבטיה" (שם זמני) - גזינה דנקוורט
(ספטמבר 2010)

מונולוג לשחקנית היושבת באמבטיה, רוחצת לא רק את גופה אלא את עברה, חלומותיה וניסיונותיה הכואבים. בכתיבה מלנכולית ומשעשעת, מעלה המחזאית שאלות על ערך הגוף והאישה, ועל כוחה של הנפש הנשית. גזינה דנקוורט היא סופרת, מחזאית ואשת תיאטרון, ילידת 1969.

תרגום: שרה פון שורצה. בימוי: נאוה צוקרמן. שחקנית: שרה פון שוורצה.

הפקות אורחות

במסגרת פסטיבל העונה הגרמנית יגיעו להתארח בתמונע הפקת תיאטרון ושתי הפקות מחול עכשוויות מגרמניה. ההפקות שנבחרו להציג הן עבודות אוונגרדיות בתחומיהן ומטרתן לחשוף את הקהל הישראלי לאמצעים התאטרוניים בתיאטרון ובמחול הגרמני היום.

SOME3 של קנוט ברגר וניר דה וולף היא עבודת מחול על המאקרו והמכניזם של האשמה. מה ההבדלים בין אשמה לאומית לאשמה אישית עבור הגרמני והישראלי? איפה עוברים הגבולות הפיזיים והמנטליים ביחסים בין גבר ישראלי ואישה פלסטינית?

הפקה נוספת, Basically I Don’t But Actually I Do , היא הפקת מחול של יוכין רולר וסער מגל. בהתבסס על תמונת קצין SS יורה באישה יהודייה, יצרו השניים קטלוג של דימויים ומצבים מהשואה השמורים בראשם כפנטומים של זיכרונות. כילדים בני הדור השלישי, ונכדים של מבצעי הפשעים ושל הקורבנות, הם בוחנים דרך הכוריאוגרפיה כיצד פנטומים אלה משפיעים על תפיסתם את האחר.