פסטיבלים - פודרה- התחלה חדשה

עידו תדמור חוזר למרכז הבמה במופע שהוא תחנה חשובה ביצירתו כאמן מבצע וכאמן יוצר

פאוסט של עולם המחול

הרעיונות ומחשבות מגוונות הדהדו בי ככלות ערב המחול המיוחד החדש מבית היוצר של עידור תדמור, שבמהלכו גם אירח יצירת מחול שלמה של ענת גריגוריו. מכל מה שראיתי במופע המורכב שהביא לבימת סוזן דלל נחרתה בי במיוחד תמונתו הניצבת בין מראות, כמין פאוסט של חוכמת המחול, המנהל את חשבון עברו ואת כמיהת עתידו, כפי שהם מוגדרים בשורות האחרונות של ההקדשה שכתב גתה כאשר החליט לכתוב את “פאוסט”: “בקִנְיינֵי הווה אצפה בלי ודאות, ואילו כל אשר נגוז הוא מציאות" (גתה: פאוסט, תרגום ניצה בן-ארי, הוצ' אוניברסיטת תל אביב, 2006).

תדמור הוא רקדן ויוצר מהמעלה הגבוהה ביותר שיש לנו כאן. על מה שעשה בעבר נכתבו מאמרים, הושמעו תשבחות, נלחשו קנאות, ופה ושם נרשמה שמחה לאיד כאשר פקד אותו המשבר שנוצר מהבטחות ללא כיסוי. משום כך אין זה מפתיע לקרוא בדף התכנייה כי ב"פודרה" הוא מבקש לגעת "בפערים שבין האמן הסיזיפי לעולם הזוהר" ולהגיע אל מקום אופטימי.

שובו אל הבמה אחרי הפסקה מתלבטת, ובאמצע העשור החמישי לחייו, יוצר באורח טבעי ציפיות גבוהות מאוד למשהו "שעדיין לא היה". אבל תדמור מעולם לא יצר לפי מידת הציפיות ממנו. מה גם שככל ציפייה שאינה נענית יש בה נטייה להתאכזב, ולהתעלם ממה שהיוצר מנסה להגיד לעצמו – זו הרי הראשית והאחרית של מעשה היצירה, שבאמצעותה הוא גם משיח עם קהלו.

"פודרה" עמוסה ברעיונות אסתטיים ובימתיים, כשתדמור נעזר עבורם במעצב התפאורה אלון בירגר ומעצבת התלבושות איילת שקד, ובענת גריגוריו ויוני סוטחי כשני פועלי במה. הם מכוונים פנסים, מציבים מראות, מציירים, ויוצרים עבורו רקע פעלתני חי. עם זאת זו יצירת מחול אינטימית, מתומצת-מזוקקת בביטוייה התנועתיים שלו, והיא תובעת מהצופה לחדור לתוכה יותר משהיא פותחת שעריה לרווחה.

הכוריאוגרפיה ב"פודרה" איננה מתוחכמת ואיננה מתחכמת. פשטותה היא עמוד השדרה המחזיק את גופו של הרקדן בתנועתו, ביציבתו, בכניעתו ובניצחונו. מתקיימים בה מהלכי תנועה שמעבירים את תדמור ממצב של התהוות ראשונית אל ניסיונות לדבר בשפת מחול ברורה, ומשם הוא אוגר את כוחו ומגיע אל תכלית המעשה.

לאחר סדרת תמונות שבהן הוא מציג את יכולותיו כרקדן סולו, מוליך תדמור את יצירתו את נקודת ההתחברות הנפלאה שלו עם ענת גריגוריו ויצירתה "בהקיץ", שבה הוא רוקד עמה ועם יוני סוטחי, וממנה הוא שב ומוציא את "פודרה" שלו אל תחנתה האחרונה.

"בהקיץ" הועלתה לפני שלושה חודשים במסגרת "הרמת מסך" וכפי שכתבתי עליה אז השתתפותו של עידו תדמור, לצד גריגוריו ויוני סוטחי, הטעינה את הטריו הזה ברטטים זעירים גם כשהתנועה הייתה גדולה. הפעם, במהלך שבו תדמור מזמן אל יצירתו את זו של גריגוריו, התוצאה מטעינה את רעיונותיו במתח מחשמל.

לסיכום, "פודרה" היא תחנה חשובה בשובו של עידו תדמור אל מרכז בימת המחול שלנו. כדי שמשמעותה תהיה ראויה ונכונה הוא חייב להמשיך, ולגייס יוצרים שייענו לאתגר כשרונו וייצרו עבור יכולותיו הייחודיות.