הומור עצמי מעניק קסם אנושי לעבודה ה"מדעית" של חממת המחול בעכו
אלגוריה במחול
למחקר אנתרופולוגי על מחול
"סביבה טבעית" איננה יצירת מחול או תיאטרון שגרתית. כך נאה וכך יאה למה שמחפשים ומנסים לעשות ב"חממה – מעבדתרבות" של המרכז לתיאטרון של עכו. בימים שבהם מונחים כמו ריבוזום ושמות כמו עדה יונת חושפים פנים אנושיות ומחייכות, טוב שגם יוצרים מצליחים לשלב מחקר מדעי, במקרה הזה מדובר באנתרופולוגיה, עם יצירה אמנותית, ולגלות שבתווך ניצב האדם.
"סביבה טבעית" היא יצירה מורכבת, משתעשעת, ומסקרנת מאת קרן אידה נתן, המוגדרת בדיוק רב כאלגוריה במחול למחקר אנתרופולוגי על מחול. זה אמנם נשמע בין מפחיד לפלצני, אבל מרגע שהמופע מתחיל ועד לסיומו בטרם עת, התוצאה היא יצירה ארס פואטית הומוריסטית משוכללת, בנויה בשכבות חכמות, ובה נוצרת הקבלה בין המחקר שהאמן חוקר את עצמו כמטאפורה לאדם שבוחן את עצמו ואת מקומו בחברה.
במפתיע יש ליצירה "עלילה", שראשיתה ביקור מתועד בסרט של ארבעה אנתרופולוגים בעיר עכו על אתריה ובמרכזם האתר המשמש מדי שנה את פסטיבל עכו לתיאטרון אחר ואשר בין חדריו שוכן המרכז לתיאטרון של עכו. ארבעת המדענים-תיירים הם מיכל מסיקה, יסמין פרבר, מרב כהן ומשה שכטר אבשלום שהם שחקנית, שתי רקדניות ורקדן שמיד כתום הסרט מציגים את ה"ממצאים המפתיעים”.
לבושים בתלבושות פשוטות ומחייכות שעיצבה לי מאיר בגווני שנהב וורוד הם יושבים ליד שולחן ארוך, שממנו הם משמיעים הערות אוטוביוגרפיות וטקסטים "מחקריים”, לפי הפרטיטורה המדויקת שקבעה להם קרן אידה נתן (שנדפסה בספרון מעניין כשלעצמו), ובהתאם להוראותיה הם גם מבצעים את קטעי התנועה.
כל אלה הם הממצאים וליבתם היא בחינה של מגוון תנועות הקשורות בקידות, השתחוויות, מחוות של כבוד וכיו"ב, וגם מחווה מחייכת למדי ביחס לעבודתה של הכוריאוגרפית הגרמנייה מרי וויגמן חלוצת המחול האקספרסיוניסטי ומשת"פית עם המשטר הנאצי בגרמניה. לעניין זה, אגב, אין איזכור ב"סביבה טבעית", וגם לא בספרון הפרטיטורה.
בסיומו של המפגש האמנותי-מדעי מתקיים קטע מחול קצר המורכב מכל אותם היבטים ואבחונים שהוגשו טיפין טיפין. התוצאה הכוללת היא ערב שיש בו קסם והומור, כיאה וכראוי לעבודה של חממה תרבותית שבוחנת את האחר והשונה.