קרב מוחות וחיזור הדדי
 
לא תמיד נופל לידי הקהל הבא לראות הצגת תיאטרון מסמך מרתק כמו זה של "בתוך הבדידות בשדה הכותנה", מחזה לשניים מאת ברנארד-מארי קולטס הספרדי-צרפתי שנפטר לפני 21 שנים מאיידס. על פניו אין קשר בין הפרט הביוגרפי הזה של קולטס למחזה, כשם שעל פניו גם אין המחזה עוסק במערכת היחסים בין הקהל באולם למתרחש על הבמה. אבל ככל שהרחקתי את עצמי ואת כתיבת המאמר הזה מההצגה, שהיא יוזמה אישית של דורון תבורי, הופקה במסגרת איב - איגוד היוצרים העצמאיים בתיאטרון ואומצה על ידי אנסמבל הרצליה, כך גברה בי התחושה שהא בהא תליא.
 
עניינו המוגדר של המחזה הוא, כהגדרתו של קולטס בהקדמה למחזה, “משא ומתן מסחרי הנוגע לחפצי ערך אסורים או הנמצאים תחת פיקוח חמור ואשר מתבצע במקומות נייטרליים, בלתי מוגדרים, שלא נועדו לתכלית זו”. גם זהותם של הנושאים ונותנים אינה מוגדרת מעבר לעובדה שאחד הוא הסוחר והאחר הוא הקונה, אבל מיד עם תחילת המשא ומתן ביניהם מתברר כי אין לדעת מה מרכולתו של המוכר וגם לא מה הקונה מבקש לרכוש ממנו.
 
המשכו של הדיאלוג, הבנוי כחילופי מונולוגים, פותח דלתות וסוגר אותן, מעלה אסוציאציות ומוחק אותן, מקרב בין השניים ומרחיק אותם זה מזה. הם יכולים להיות סוחר סמים וסטלן מתמכר, הם יכולים להיות זונה זקנה או רועה זונות ולקוח מהוגן מזדמן. הם יכולים להיות לקוח הנכנס לכלבו ענק ואחד המוכרים רודף אחריו עם השאלה הנצחית "אפשר לעזור לך?” או "אתה מחפש משהו מסוים?". והוא יכול להיות סטודנט המגיע אל הפרופסור.
 
אלא שבכל זיווג שלא יוחלט עליו, בחדר החזרות או ברגע האחרון לפני תחילת ההצגה, לא הזהות של הסחורה המבוקשת היא החשובה, אלא מהלך המשא ומתן, שקולטס מיטיב להתבונן בו ולהציגו מבעד לזכוכית המגדלת של אוצר המילים העשיר שידע לגייס, ושדורון תבורי תרגם-פענח אותו לאוצר עברי מרתק בפני עצמו.
 
ועוד יותר מזה, המחזה של קולטס מצליח לבנות, לפרק ולהרכיב מחדש מערכת יחסים שהיא גם קרב מוחות וגם חיזור הדדי – לעתים אירוטי מאוד. ובעיקרו של דבר, זהו תיאור של הניסיון האנושי לחבר בין שניים שהבדידות שלהם זועקת מבעד למשא ומתן המתיש שהם מנהלים, ואשר בסופו חייב להיות מנצח אחד. ואולי לא.
 
שתי נקודות על קו ישר
 
ההחלטה החשובה ביותר בהעלאת מחזה כזה היא של הבמאי. ביכולתו להושיב את השניים מול הקהל, ביכולתו להציב אותם משני עברי דוכן כלשהו, ועוד כהנה וכהנה מצבים שהמחבר בין השניים הוא גם המפריד ביניהם. הבמאית יעל קרמנסקי בחרה להציב את השניים כשתי נקודות על קו ישר, אלכסוני, בחלל במה ותאורה מעוצבים בסמליות מסוימת על ידי ירון אבולפיה.
 
במרכז הבמה ניצב כנוטה ליפול מתקן מופשט משובץ נורות אדומות הנדלקות לסירוגין, לאו דווקא בסדר ברור. משני צדי הבמה תלויים פנסי תאורה גדולים המופנים אל הקהל, ואורותיהם מעומעמים במיסוך המונע סנוור. תאורה עדינה מסמנת את הקו הישר האלכסוני, שעליו מתקדמים בהדרגה בעלי הדין, צעד צעד.
 
בחלקו הקדמי ביותר של הקו ניצב מעין פנס רחוב שהדלקתו בידי המוכר מסמנת את תחילת המפגש. הקונה, הניצב בתחילה בקצה העמוק של הקו, יהיה זה שיכבה אותו. בין לבין יתרחש גם מגע פיזי קצר, מפתיע, שיסמן את חילופי המיקום בין השניים. בסיום, כאשר כל הנורות האדומות דולקות יחד באותו מתקן, מתאשרת התחושה כי מדובר בעמוד תלייה.
 
התיאור הזה מספר למעשה על החלטת הבמאית להציב את המוכר והקונה, ולהפעיל אותם, במהלך עימות חזותי, המשלים בצורה מעניינת, מוחשית גם אם אינה מוגדרת, את העימות המילולי, שאף הוא מוחשי מאוד וכאמור אינו מוגדר. הטקסט הנאמר, אשדות של דימויים, דימויים נגדיים, טיעונים והשגות, הוא העיקר. וכמו פרוטוקול של הליך משפטי הוא הופך להיות מסמך מרתק, כשברקע פועמת המוזיקה המקורית והסוגסטיבית של אופיר בר-און.
 
אך מעבר לכך, זהו קרב כוחות לוהט בין שני בעלי הדין, מנהלי המשא ומתן בתוך ההצגה ובינה לבין הקהל - דורון תבורי בתפקיד הסוחר ונמרוד ברגמן בתפקיד הלקוח. שני שחקנים נפלאים, שהניגוד ביניהם, המודגש בעיצוב התלבושות של איה צייגר, בדרך הגשת הטקסטים, יוצר חשמל בימתי נדיר, והופך גם את ההצגה הזאת למסמך מרתק בפני עצמו.
 
תבורי בגופו ובקולו הוא הר געש פעיל, ואת הטקסט הוא משגר כמו לבה רותחת. ברגמן שומר על חזות שמורה, כמעט קרה, יציבתו זקופה, ואת הטקסט הוא מגיש רהוט, קר ומדויק. ברגע הנדיר של המפגש הפיזי ביניהם משיכת החבל בין השניים הופכת להתכרבלות רגעית, ולמרות היותה אירוטית מאוד, היא מתגלה כאשליה של חיבור אנושי. 

"בתוך הבדידות בשדה הכותנה" היא הצגה נדירה וחשובה בנוף התיאטרון שלנו, ולמי שהייחוד והאתגר עדיין מסקרן אותו - כדאי בהחלט לצפות בה.