בין מציאות לאוטופיה
 
אקדים ואומר כי מבחינות רבות המחזה הזה הוא לטעמי ההישג המורכב והמרגש ביותר של הלל מיטלפונקט כמחזאי. מעלותיו הגדולות הן ברקמה הדרמטית שטווה באמצעות עלילות משנה, ועיצובן של שתי נשים שהן שני צירי המחזה, המתרחש בשני מהלכי זמן: הסיפור העיקרי ב-1942 בחיפה של ימי המנדט הבריטי, במהלך "200 ימי החרדה" של החשש מפני הצבא הגרמני בפיקודו של רומל הנע  בצפון אפריקה לעבר ארץ ישראל, וסיפור מסגרת המתרחש כעבור 15 שנה. 
 
העלילה כוללת רומן חשאי בין צעירה יהודייה וקצין בריטי, מאבק בין ההגנה ללח"י, התנגדות אלימה למנדט הבריטי, התעוררות הלאומנות הערבית נגד הדו קיום עם היהודים, סחיטה וריגול. ובין לבין גם מערכות יחסים אישיות, עם תשוקות, אכזבות, קנאה ובגידה. בסופו של דבר, כל התקוות הלאומיות או האישיות נגוזו. על המזרח התיכון, עם המנדט ואחריו. 
 
המחזה של מיטלפונקט נכתב לפי הזמנת הבימה עבור הפרויקט המשותף עם התיאטרון הלאומי המלכותי של אנגליה. ההצגה תועלה בסוף השנה שם, ומשם יגיע לארץ מחזה אנגלי על אותה תקופה.
 
את כל המצאי הדרמטי-מלודרמטי-פוליטי-בלשי של "במסילה לדמשק" מרכז מיטלפונקט באמצעות דמותה של אישה אחת, שרה, שעלתה מרוסיה עם בעלה, שמהר מאוד התגעגע למכורה הקומוניסטית ועזב אותה בחיפה, שם היא עובדת כמזכירתו הנאמנה של עורך דין ערבי.
 
שרה היא בעלת הכרה פוליטית שהיום נוהגים לבוז לה כ"שמאלנית". היא מאמינה בדו קיום בין בני אדם, בדיאלוג פתוח, בסיכוי האוטופי שיום אחד המסילות יחברו ארצות וחברות. אבל כאשר בצומת האישי שלה מתנגשות נאמנויות מנוגדות היא כורעת תחת כוחה של המציאות.
 
הדמות האחרת שמיטלפונט מציב כציר נגדי היא זו של ניני, צעירה שמשפחתה נטבחה והיא אומצה על ידי שרה. גם היא מאמינה בדו קיום, ובמקרה שלה זה אישי מאוד, מסוכן ומסובך. ההתנגדות לרומן שלה עם ג'ון האנגלי היא פוליטית משני כיוונים – זו של הלח"י כאן וזו של הוריו של ג'ון במנצ'סטר. 

"במסילה לדמשק", צילום: יח"צ

צומת מסילות ברזל
 
הריכוז העלילתי הזה בשתי הדמויות, שסביבן נעות דמויות גבריות ברורות ואמינות, גורם לכך ששלב התצוגה של העלילה מתארך מדי, ולא מעט בסיוע השילוב המוגזם של יומני מלחמה אנגליים במערכה הראשונה, כמין דוקו-דרמה קולנועית חלקית. אני מניח כי האחריות לכך מוטלת יותר על כתפי הבמאי, אילן רונן.
 
גם השימוש המודגש באנגלית ובערבית – עם כתוביות זוחלות כמעט בנוסח התרגומים הידניים של ימי הקולנוע באותה תקופה – יוצר תחושה מכבידה. אבל מעבר לכך העניינים צוברים תאוצה במערכה השנייה והדרמה סוחפת ומקבלת את ממדיה הנכונים.
 
רות דר עיצבה במה מסקרנת ומופשטת, שבמרכזה צומת בין שתי מסילות ברזל, המסמלות את רעיון השלום שלא הגיע, את נתיב הבריחה אם הגרמנים של רומל יגיעו, ובסופו של דבר הן יהיו גם זירת אחד משני האירועים הטראגיים של המחזה. עמודי הקלעים של הבמה הם חלונות מצוירים המשקיפים אל נופי הכרמל והעמק, כשברקע צילום גדול של מפרץ חיפה.
 
בסיפור המסגרת החלונות והרקע, שגם עליו מונחת אז במאונך מסילת ברזל, צבעוניים; בסיפור העיקרי הם בגוני שחור-לבן, כהשלמה חזותית לקטעי היומנים של אותם ימים. בהתאם לתמונות השונות נכנסים ויוצאים רהיטים או אמצעים חזותיים אחרים. מיכה מרגלית עיצב תאורה מגוונת, המשלימה את העיצוב הבימתי המיוחד ואת המרקם העלילתי של המחזה. את רוח התקופות מייצגות היטב התלבושות שעיצבה דר, ואת מרכיבי המתח והבימוי הקולנועי מדגישה המוזיקה החזקה של אורי וידיסלבסקי.
 
עוצמת המשחק של דודינה
 
הישגי הבימוי של אילן רונן מתמקדים בסופו של דבר ביכולתם של השחקנים להעביר את המסרים ואת המאפיינים של המצבים הדרמטיים, האינטימיים או הציבוריים. ומי שעושה זאת בעוצמת משחק מרגשת היא יבגניה דודינה, שכובשת לא רק את דמותה של שרה אלא את המחזה ואת ההצגה, בכל רגע נתון, כשהיא כמעט ואינה נעדרת מהבמה ליותר מדקות ספורות.
 
דודינה נכנסת לתוך נשמתה המורכבת של שרה בכל המצבים שעליה לעבור ובכל החוויות שהיא מתנסה בהן. היא רכה ומסורה, מעשית, עניינית, היא לביאה זועמת על אחיה, איש הלח"י שלמענו היא בגדה בידיד האמת היחיד שלה, שליד מיטתו בבית החולים היא כואבת ומרגשת עד דמעות.
 
הילה פלדמן מצוינת כניני, קלילה כנדרש כנערה מתאהבת, ואחר כך עקשנית כשמדובר באהבה, ולבסוף כדמות טראגית המשלמת את מחיר אהבתה ה"אסורה" לאנגלי. תומר בן דוד, כשלומי, אחיה של שרה, נוקשה כאיש לח"י קיצוני ורך וכואב בקנאתו לניני.
 
גאסן עבאס מעצב דמות מרשימה של עורך הדין הערבי פתחי, ולצידו יוסף סווייד החד מאוד כבנו האינטלקטואל, המגלה בתוכו את ניצני הלאומנות הערבית. ישי גולן מעצב דמות סימפטית של ג'ון, הקצין האנגלי, ואלי דנקר מרשים כקפלן, אהובה לשעבר של שרה, הגובה ממנה בגידה קשה מנשוא למען הצלת אחיה. רוי מילר ושחר רז יעילים בתפקידיהם האפיזודיים, ועדי ברלב חותמת את ההצגה המרשימה בביצוע מרגש של הלהיט האנגלי מאותם ימים רחוקים "אנו עוד ניפגש". 
 
"במסילה מדמשק" היא בסופו של דבר הצגה מורכבת המביאה מחזה מרתק של הלל מיטלפונקט ושיא משחק של יבגניה דודינה.