למחזה המושלם של פירנדלו העניקו בסטודיו של יורם לוינשטיין בימוי ומשחק איכותיים, ששכנעו את צבי גורן שכדאי לו לשוב ולראות את ההצגה.
מורה נבוכים לעולם התיאטרון
"שש דמויות מחפשות מחבר", מאת המחזאי הסיציליאני לואיג`י פירנדלו, הוא אחד מיצירות המופת הגדולות של התיאטרון. המחזה נבנה על מרכיבים סגנוניים שונים בתולדות הדרמה, החל בדרמות הגורל היווניות, ואחיותיהן הקומיות, והלאה משם דרך הקומדיה דל ארטה, אל קומדיית המצבים, אל הדרמה הבלשית, והכל תוך כדי שמירה מופלאה על עקרונותיהם.
בה בעת המחזה הוא השער לתיאטרון האבסורד, אפילו לתיאטרון האכזריות, ואם נתעקש גם אל התיאטרון המודרני יותר. זה טקסט שאין בו סרח עודף, והוא עצמו מורה נבוכים חשוב לעולם התיאטרון הקסום ומקסים.
המחזה עוסק בשש דמויות אבודות, תועות, בנות משפחה אחת, שמחפשות מחזאי שיכתוב אותן כפי שהן רואות את עצמן. זאת היא הליבה של המחזה שבוחן שאלות כמו אמת, צדק, מוסר, לצד עיסוק בשאלות מהותיות לתיאטרון, למציאות שלו לעומת המציאות של החיים.
הדמויות פולשות לחדר חזרות של להקת תיאטרון, ומנסות לשכנע את הבמאי והשחקנים להציג אותן ואת הסיפור "האמיתי" שלהן. זה סיפור מלודרמטי מאוד על גבר שהתאהב בתלמידה, ואחרי כמה שנים נתקל בה לתדהמתו בבית זונות, וגילה כי היא בתו החורגת. בשם האם ואחיה היא מחפשת נקמה באב. האקדח שיורה, בסוף הסיפור "האמיתי" וגם מסיים את הפלישה הדרמטית של הדמויות לאולם החזרות, לא הורג לא את האב ולא את הבת.
אבל הסיום איננו סוף, כי פירנדלו שולח את שש הדמויות הלאה, לעבור מלהקה ללהקה, ממחזאי אחד למשנהו, ואפילו בידיעה שלא יימצא מי שיעלה על הבמה את הסיפור שלהן, ובכל פעם הם ייאלצו לחפש שוב תיקון של תיאטרון לחייהם.
המחזה, כאן בתרגום ובעיבוד מצוין של יוסי יזרעאלי, מעמת את הדמויות עם עצמן, ואת השחקנים המגלמים את הדמויות עם הצורך לפעול בשתי רמות – הרמה הקונקרטית של הסיפור, והרמה הפנטסטית של דמויות מופשטות שמחפשות לעצמן מקום והגדרה תיאטרלית. המחזה מעמת גם את הקהל עם תפיסתו על אמנות הבמה, והתוצאה היא תיאטרון במיטבו.
תפיסה תיאטרלית רחבה
רפי ניב ביים ועיצב הצגה מופתית לפרטי פרטים, החל מאבזרים, איפור, תלבושות (של מוני מדניק) ותאורה (אורי מורג) השימוש המצוין בקטעי המוזיקה, ובראשם אלה של אלדד לידור (כמובן), ופרישת העלילה הכפולה והמכופלת בצורה ברורה.
ניב השכיל במיוחד למלא תוכן מהותי מאוד בפרטים צדדיים לכאורה, מבלי להפריע לעלילה העיקרית המתרחשת במרכז הבמה. בעיצוב הפרטים האלה הוא חשף תפיסה תיאטרלית רחבה ויכולת ביטוי של רגישות אנושית, כמו בטיפול שלו בדמויות פועלי הבמה, האילמים, ובהתחברות שלהם אל הדמויות.
ולא פחות מכל אלה – ובסטודיו למשחק יש לדבר משמעות גדולה – ניב הגיע להישג חשוב כבמאי בעיצוב המשחק הייחודי לכל אחת משתי קבוצות הדמויות שבמחזה, להקת התיאטרון והמשפחה הפולשת, ולכל אחד מ-15 השחקנים הצעירים, כמעט כולם תלמידי שנה ג` בסטודיו.
את חברי הלהקה גילמו בהנאה רבה ליאור דובדבני האנרגטי כבמאי, ורועי מליח-רשף היעיל כמנהל ההצגה שלו, טליה דוד ומאיה מופז כשתי שחקניות קפריזיות כדיוות אופראיות, אבי ויכנר הטווסי וליאור רוכמן המסוקרן כשני השחקנים בלהקה, ועמם שני צעירים וכבר גנבי הצגות - דורון חניה הענייני מאוד וניצן רוטשילד הנוגע ללב בתפקידים האילמים של פועלי הבמה. כל אחד מהם, ויחד כצוות, הם נתנו למתרחש סביבה תוססת מאוד, קומית ואנושית גם יחד.
בקבוצה הזאת יש לציין גם את אילנה ללצ`וק שגילמה בתנופה טרגי-קומית את מאדאם פאצ`ה, תפקיד אפיזודי שיש בו יותר מהנגלה לעין, במיטב המסורת של פירנדלו. המאדאם שייכת למעשה לסיפור המשפחה, אלא ששמה מופיע ברשימת הדמויות של להקת התיאטרון דווקא, והופעתה המפתיעה מתרחשת לאחר שכבר החל הניסיון לכתוב את המחזה. נראה אפוא כי זה התפקיד שכבר נכתב לפי הנחיות המשפחה, והוא נקודת החיבור הווירטואוזית של פירנדלו בין אמת לבדיה.
לשוב ולצפות
אך בעיקר, וברור שכך צריך להיות, היו אלה השחקנים שגילמו את ששת בני המשפחה שהגיעו להישגי משחק מיוחדים. ליאור משה היה בעל עוצמה טראגית מרתקת בתפקיד האב, ועופרי פרישקולניק הרטיטה בשתיקות ארוכות ובמונולוג של האם. שני אלה התמודדו היטב עם תפקידי מבוגרים, מבלי לעוות או להזקין בצורה מלאכותית.
יערה אשרם בתפקיד הקשה של הבת החורגת, המיטלטלת בין הרצון לספר נכון את ייסוריה לבין שחזורם החי, הייתה מרגשת וסוחפת, ועמית זמיר בתפקיד הבן הייתה התגלמות מוחלטת של הכוח ההרסני המחפש מוצא של כבוד, ויחס אוהב לעצמו. ואחרונים, אילמים אך בעלי נוכחות חזקה, תמר מייזל בתפקיד הבת הקטנה המסתגרת בתוך עצמה, וגיל שתל בעל הנוכחות החזקה בתפקיד הבן הצעיר ששתיקתו, כמו האקדח שלו, מנבאים את האסון.
השישה האלה הצליחו ליצור ברגישות, וכצוות מגובש מאוד, את לכידות הגורל ואת הדרמה החזקה של המשפחה, ובה בעת להעביר באמצעותה את רעיונותיו של פירנדלו על הזיקה ועל הפער בין המציאות לבמה.
לסיכום, אפשר בהחלט להצביע על הצגת "שש דמויות מחפשות מחבר" בסטודיו יורם לוינשטיין כעל נקודת אור מרתקת בחזית בתי הספר למשחק, ותרומה חשובה לרפרטואר של עונת התיאטרון בכללה. אני, בכל מקרה, אשוב לצפות בה.
מועדי הצגות
צבי גורן
13/12/2004
:תאריך יצירה
|