במהלך השנה הנוכחית מתקיימת בתיאטרון תמונע, בשיתוף עם מכון גתה, "עונה גרמנית", ביוזמתה ובניהולה האמנותי של לילך דקל-אבנרי, דרמטורגית תמונע, אליה חבר הדרמטורג הברלינאי מתיאס נאומן.
 
העונה, ששמה לה למטרה לחשוף בפני הקהל הישראלי את התרבות הגרמנית באמצעות טובי המחזאים העכשוויים, שמה דגש על מחזאים בעלי שפה ייחודית, פורצי תבניות ובעלי אוריינטציה חברתית ופוליטית, ומוקדשת גם ליוצרים הבולטים העובדים היום בתיאטרון הגרמני.
 
תכנית העונה כוללת ארבע הפקות מלאות שהן פרמיירות ישראליות למחזות גרמניים; פסטיבל מחזות קריאה גרמניים עם כשישה מחזות שיתורגמו במיוחד לצורכי העונה; סימפוזיון שבו לוקחים חלק בימאים, מחזאים ודרמטורגים מגרמניה ומישראל; ואירוח של קבוצת תיאטרון פוסט דרמטי ושתי קבוצות מחול.
 
בנוסף, במסגרת העונה הגרמנית מתקיים שיתוף פעולה בין תיאטרון תמונע לאוניברסיטת תל-אביב, הכולל קליטה של סטודנטים מהחוג לתיאטרון כאסיסטנטים ודרמטורגים של הפקות העונה, ושל בוגרי החוג כבימאים.
 
בהמשך לשיתוף פעולה זה יתקיימו שלושה ימי עיון, בסוף אוקטובר 2010, באוניברסיטת תל-אביב, במטרה להרחיב את הידע הקיים בקרב הסטודנטים על התיאטרון הגרמני העכשווי. ימי העיון יעסקו בתקופות ובסגנונות שונים של התיאטרון הגרמני, ותתקיים בהם צפייה מונחית בצילומים מתוך הפקות של חשובי הבימאים הגרמנים העכשוויים ואמני התיאטרון הפוסט דרמטי בגרמניה.
 
בין מנחי המפגשים: משה פרלשטיין (בוגר החוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, הכותב דוקטורט על תיאטרון גרמני עכשווי) ומתיאס נאומן (בוגר החוג לתיאטרון וקולנוע באוניברסיטת פרנקפורט. דרמטורג העונה הגרמנית בתמונע).

 
מתוך "אדם גייסט". צילום: גדי דגון 
 
הפקות מלאות
 
"אדם גייסט" מאת: דיאה-לוהר (עלתה בפברואר 2010), תרגום: רן הכהן, בימוי: לילך דקל-אבנרי. מניפסט חברתי עכשווי, המעורר שאלות על התנהלותנו החברתית ומאיר באור ביקורתי את החברה הדורסנית של ימינו. סיפורו של דור שנולד לעולם קפיטליסטי ותעשייתי המקדש את המכונה על האדם. ב1998 זכה המחזה בפרס ראשון בתחרות "מולהיימר-תיאטרטאגה", הפסטיבל החשוב ביותר למחזאות עכשווית בגרמניה.
 
"מר קולפרט" מאת: דיויד גיסלמן (עלתה במאי 2010), תרגום: מולי שולמן ועינת ברנובסקי, בימוי: מולי שולמן. נחשב למחזה שפרץ את הדרך עבור גיסלמן להכרה בינלאומית. קומדיה שהועלתה לראשונה מחוץ לברלין ברויאל קורט בלונדון בשנת 2000. המחזה מהדהד לסרט "החבל" של היצ'קוק וחושף את החברה הבורגנית המשועממת על האכזריות וחוסר המשמעות בהם היא טובעת.
 
 Heaven (לטריסטן) מאת: פריץ קאטר (עלתה ביוני 2010). תרגום: משב בלזם, בימוי: וויטק קלם (ברלין). מחזה העוסק במזרח גרמניה לאחר נפילת החומה, ובתופעת "הערים המתכווצות" – צעירים העוזבים לערים אחרות כדי למצוא עבודה. המחזה הוזמן לתחרות "מולהיימר-תיאטרטאגה", הפסטיבל החשוב ביותר למחזאות עכשווית בגרמניה.
 
"כל מקום בתוך האמבטיה שבו אין מים" מאת: גזינה דאנקוורט, תרגום: שרה פון שוורצה, בימוי: נאוה צוקרמן. מחזה על אישה שנסגרת באמבטיה. בחלל הקטן הזה מפרקת האישה את גופה ונפשה לחלקיקים, ובוחנת באובססיה כל חלק בגופה, בעברה ובחלומותיה, במאמץ לחבר את עצמה מחדש למה שמחכה לה מחוץ לדלת האמבטיה.
 
פסטיבל קריאה
 
בנובמבר 2010, כחלק מהסימפוזיון, יתקיים פסטיבל קריאה מבוימת של שישה טקסטים גרמניים עכשוויים. הטקסטים תורגמו במיוחד עבור תיאטרון תמונע, בשיתוף עם מכון גתה. פסטיבל הקריאה יהווה בכורה ישראלית לטקסטים ויאפשר לקהל היכרות עם התכנים העכשווים במחזאות הגרמנית ועם סגנונות הכתיבה השונים.
 
God is a DJ מאת: פאלק ריכטר (1999). תרגום: לילך דקל-אבנרי ומתיאס נאומן 2006. סאטירה חריפה על תרבות המדיה והריאליטי בטלוויזיה. הצצה אל חייהם חסרי הנשמה של זוג – מגישת טלוויזיה לשעבר ותקליטן. "היא" ו"הוא" הפכו את דירת-החדר שלהם לחלל תערוכה, את חייהם למוצג לראווה ותמורת כסף הם מציגים את חייהם מול המצלמה בשידור חי באינטרנט. המחזה תורגם ליותר מ-20 שפות ועובד לתרבויות שונות בכל העולם.
 
"חושים" מאת: אניה הילינג (2007). תרגום: עינת אוחנה 2010. סדרה של סיפורים הנקשרים זה אל זה, כשכל "חוש" הוא גם מחזה בפני עצמו. מחזה על נעורים, אהבה ועל הצורך לעשות בחירות קיצוניות. מסע עוצמתי, פואטי, אל תוך הנגיעה, הנשימה, הטעימה, השמיעה והראייה - חוויית חיים עזה.
 
"כאן ועכשיו" מאת: רולנד שימלפנינג (2008). תרגום: משה פרלשטיין 2010. מסיבת נישואין תחת כיפת השמים בערב קיצי. סיפורם של קטיה וגאורג. כפי שהוא. מה שהיה לפני ומה שיכול להיות מאוחר יותר. סיפור פשוט ומסתורי, טריוויאלי ואכזרי כמו החיים עצמם. ההפקה הראשונה של המחזה הוזמנה ב2009 עבור פסטיבל Berliner Theatertreffen בגרמניה, וזכתה כאחת מעשר ההפקות הטובות ביותר בפסטיבל.
 
"ים הבתים של קאספר האוזר" מאת: פליציה צלר (2008). תרגום: רעיה וליאת נוי 2010. כשביורן נשחק ואינו יכול לעבוד עוד, מחליטות שלוש קולגות במשרד הרווחה לטפל ב-104 התיקים שהשאיר אחריו פתוחים. המחזה הוצג לראשונה בפברואר 2008 וזכה בפרס הקהל של פסטיבל M?lheimer Theatertage.
 
"פרא או האיש עם העיניים העצובות" מאת: הנדל קלאוס (2003). תרגום: משב בלזם 2010. בחום המחניק, גונתר, רופא ללא גבולות, עושה דרכו הביתה דרך עיירה מתרוקנת. כששני אחים תופסים אותם, הוא כמעט נכנע מרוב צימאון. הם מובילים אותו ברחובות הריקים לדירתם, בה הוא אמור לרפא את אחותם ממחלה נדירה. ב-2004 הוזמן המחזה לפסטיבל הגרמני Berliner Theatertreffen, כאחד מעשרת המחזות הטובים של השנה.
 
"מסנקאוף" מתוך כתביו של ברטולט ברכט. עיבוד ותרגום: פרופ' פרדי רוקם ומשה פרלשטיין 2010. קולא'ז רחב ובלתי גמור של דיאלוגים, מסות ותצפיות שכתב ברכט על החומרים מהם עשוי התיאטרון ועל הקשר שבין תיאטרון ופילוסופיה. זו קריאה ראשונה בעברית של חומרים שטרם ראו אור בארץ.
 
סימפוזיון
 
במהלך חודש נובמבר 2010, במקביל לפסטיבל הקריאה, יתקיים בתמונע סימפוזיון בנושא תיאטרון גרמני. במסגרת הסימפוזיון יתקיימו שבעה דיונים בנושאים שונים וכן מפגשים עם אנשי תיאטרון ומחקר - מהארץ ומחו"ל - ואמנים אורחים.
 
פאנל 1: מחול. מנחה: אבי פלדמן, בהשתתפות רקדנים ואמני מחול מהארץ ומגרמניה: יוכין רולר/סער מגל, נאוה צוקרמן ועוד.
 
פאנל 2: היסטוריה ואקטואליה. בהשתתפות פרופ' גד קינר, פרופ' פרדי רוקם ודובר מגרמניה.
 
פאנל 4-3: פוליטיקה וחומריות. מנחה: גאורג בלוכמן (מכון גתה), בהשתתפות נציגי תיאטראות וקבוצות תיאטרון מגרמניה: דניאל ווצל והלגרד האוג (רימיני פרוטוקול).
 
פאנל 5: מחזאות. מנחה: מתיאס נאומן, בהשתתפות מחזאי ההפקות.
 
פאנל 6: קהל. בהשתתפות נציג קבוצת And co. אלכסנדר קרשניה, יוסי וילר, גיא גוטמן ועוד.
 
פאנל 7: פאנל סיום. מנחה: גיזלה דאקס. בהשתתפות: יורגן ברגר, יהושוע סימון ומנהלי העונה הגרמנית לילך דקל-אבנרי ומתיאס נאומן.
 
הפקות אורחות
 
במסגרת העונה יגיעו להתארח בתמונע הפקת תיאטרון ושתי הפקות מחול עכשוויות מגרמניה. ההפקות שנבחרו להציג הן עבודות אוונגרדיות בתחומיהן, ומטרתן לחשוף את הקהל הישראלי לאמצעים התיאטרוניים בתיאטרון ובמחול הגרמני היום. 
 
הפקה פוסט דרמטית של קבוצת Andcompany&Co. קולקטיב-פרפורמנס בינלאומי, שהוקם ב-2003 על ידי אלכסנדר קרשניה, ניקולה נורד וסשה סולימה, במטרה לעבוד עם אמנים שותפים על נקודות הממשק של תיאטרון ותיאוריה, פוליטיקה ומעשה. המופעים שלהם הם משחקים הומוריסטים בין דמיון ומציאות, עובדות ובדיון, האורזים בתוכם חלקים ורעיונות מפרויקטים אסתטיים ופילוסופיים של המאה ה-20, ומערבלים אותם לתוך אמירות פוליטיות חדשות.שיטת העבודה שלהם, בהתאם - ערבוב ויצירה מחדש. 
 
3SOME. יוצרים: קנוט ברגר, ניר דה וולף/TOTAL BRUTAL, סהרה אבו גוש. עבודת תיאטרון עם מחול על המאקרו, מיקרו והמכנזים של האשמה והבושה. מה ההבדלים בין אשמה לאומית לאשמה אישית עבור הגרמני והישראלי היום? איפה עוברים הגבולות הפיזיים והמנטליים ביחסים בין גבר ישראלי ואישה פלסטינאית? 3SOME  מציג שלוש דמויות צעירות, אנרגטיות והומוריסטיות מרקעים שונים, המתגוררות בברלין של היום, ושואל אם הן מסוגלות ליצור אוטופיה הרחוקה מהמציאות הפוליטית שלהן. המופע רץ מזה שלוש שנים בהצלחה רבה בגרמניה ומחוצה לה
 
Basically I don’t but actually I do. יוצרים: יוכין רולר, סער מגל. בהתבסס על תמונת קצין אס.אס יורה באישה יהודייה יצרו סער מגל ויוכין רולר קטלוג של דימויים ומצבים מהשואה השמורים בראשם כפנטומים של זכרונות. כילדים בני הדור השלישי, ונכדים של מבצעי הפשעים ושל הקורבנות, הם בוחנים דרך הכוריאוגרפיה כיצד פנטומים אלה משפיעים על תפיסתם את האחר. מה אם האנשים בתצלום היו במקור סבא רולר וסבתא מגל? ללא גישה ישירה אל המידע ההיסטורי שנעלם עם סבותיהם, הם משתמשים במגוון מערכים נסיוניים כדי לחקור את הרעיונות והמציאויות המעצבים את מערכת היחסים שלהם.