פסטיבלים - "נדלניסטים" / "נא לא להפריע"

שתי הצגות של מסיימי הלימודים בבי"ס בית צבי מציגות קבוצת שחקנים-לעתיד רעננים ומבטיחים

עלייתם ונפילתם של נדלניסטים

הקיץ הלוהט מביא עימו בין השאר את סיום שנות הלימודים בבתי הספר לסוגיהם השונים, והגדלת שוק העבודה במקצועות רבים. וכך, בחודשים הבאים, בזה אחר זה יסיימו את לימודיהם, שנמשכו שלוש שנים, גם תלמידי בתי הספר למשחק, ואל האודישונים שייערכו יצטרפו עשרות מתמודדים על הרבה פחות תפקידים. המשימה שלהם תהיה מעתה לשים רגל על במה זו או אחרת, ואם אפשר שתיים.

המבחנים האחרונים להבטחה שטופחה והתפתחה הם ההצגות המתקיימות לאורך שנת הלימודים השלישית, שאותן אנו מלווים בנאמנות באתר "הבמה", ובמיוחד אלה הנערכות בשלב האחרון, המסיים את התהליך הארוך, ולעתים המתסכל, שכבר כולל בתוכו מאבקים על תפקידים, ומאמץ אחרון להוכיח למורים ולמשפחות, ואם אפשר לנציגי התיאטרונים, שההשקעה הייתה, וגם תהיה, כדאית.

בבית צבי צפיתי השבוע בשתיים מתוך הצגות הסיום האלה, ובשתיהן שמחתי לראות שאמון מסוים שנתתי בכמה מהתלמידים במהלך השנה האחרונה אכן מוכיח את עצמו. ראשונה בהצגות הייתה "נדלניסטים" (המוכר בשמו המקורי "גלנגרי גלן רוס") של דייוויד מאמט, על מאבקים של סוכני נדל"ן, תוך כדי תחרות קשה ביניהם, להשיג עסקות מכירה טובות, ולא פעם בדרכים לא כשרות למהדרין. מבחינות רבות המחזה המצליח הזה, השב ועולה בתיאטרונים ובבתי ספר למשחק, הוא גם משל לעולם המאבק והתחרות שיש בזירת התיאטרון.

את המחזה תרגם דורי פרנס, בהברקות רבות, החל מהשם החדש הכולל גם את הנדל"ן וגם את שיטת הליסטים של הסוכנים. הבמאי גילי אמיתי הצליח לעצב הצגה ישירה מאוד ואחידה למדי ברמת המשחק של צוות השחקנים, ובמיוחד בכל מה שנוגע לגילום העולם הרגשי והמנטלי של הסוכנים. חייקה מלכה היה חלקלק וממזרי למופת בתפקיד ריצ'ארד רומה המוליך את התחרות, עידו אדלר היה תחמן מסוכן כיריבו העיקרי בתחרות על הפרס הגדול, טל דנינו היה מרשים כדייב, הסוכן שירד מגדולתו ומחפש דרך חזרה, בכל מחיר, ומאיר בנימיני היה אבוד בין הכוכבים בתפקיד הסוכן המתחיל אהרונוב.

אסיף מימון היה מצוין בתפקיד מנהל המשרד ג'ון, שהסוכנים מזלזלים בו, אך הוא שותק בדרך כלל, אדיש למחוותיהם ומתמרן ביניהם, והרשים במיוחד בתמונה האחרונה שבה הוא מושפל ולפתע מגלה את כוחו האמיתי. יניב בומברג עיצב ברגישות דמות עלובה של לקוח שרומה הצליח לתחמן אותו. אבי כהן היה שוטר-חוקר-מאיים, יוני קצב היה מפחיד בתפקיד בלייק, מורה הנבוכים לסוכנים.

מירב יצחקי עיצבה תפאורת משרדים טובה, אירנה שר עיצבה תלבושות ואמי לאוסן ששון עיצב תאורה יעילה. זיו מאיר השיג מהשחקנים הגשת טקסט בהירה ונקייה.

נא לא להפריע – אנחנו מתפרעים

ההצגה השנייה שראיתי היא "נא לא להפריע", פארסה קלאסית מבית החרושת של ריי קוני האנגלי, שתמיד מוצא את הסיפור הכי קטן כדי להפוך אותו לחגיגת במה של שחקנים בעלי יכולת להיכנס ולצאת ממצבים מפתיעים, ובעיקר ליצור אותם בלי הפוגה.

יונתן אסתרקין הכין נוסח עברי קולח מאוד, ודב רייזר התייצב הפעם כבמאי שיודע איך זה לעשות את התעלול המבוקש בדיוק הרצוי, ויצר מצוות שחקניו להקה לוליינית וירטואוזית שהגבירה את קצב הצחוק באולם ואת רמת הדציבלים שלו.

סיפור העלילה ממש לא משמעותי לצורך ההנאה, וכל כולו הסתבכויות בלי הפסקה של זוגות נשואים, או מאוהבים, ולכאורה התבוננות במוסד הנישואין הבורגניים, ההופכים קרקס בהנהגתם של נועה צייג ועוז ניסן כבני הזוג מרקהם, שבמקום לצאת לסעודת ערב – ולפנות את דירתם לחברים לשעתיים של התפרפרות – מוצאים עצמם מתוחמנים כהלכה ומסובכים ברשת הדלתות של דירתם.

תעזבו מסר, תיהנו מהרעיונות של קוני בסיועם של רז מזרחי, המשעשע במיוחד כמעצב פנים מודרניסטי שנקלע לתוך המערבולת יחד עם אהובתו, עוזרת הבית המתוקה, שגילמה יפה מעיין גולדברג. ותלעגו לבני הזוג השני, בגילומם הנמרץ של מיכאל גמליאל ומעיין אשכנזי, שכל אחד מהם מתכנן לעצמו ערב של כיף במיטתם המשולשת של המרקהמים. הוא עם המרכזנית מיס ג'יין, בהופעה מרהיבה של אסתר שיגאני, והיא עם סוכן מוזר בגילומו הנפלא של יניב בומברג, ותיהנו מהתסבוכת הכללית שיוצרת הופעתה המפתיעה של מחברת סדרה לוהטת של ספרים לילדים בעיצובה האצילי של זוהר גורן.

אדם קלר עיצב תפאורה בהירה עם כתמי צבע טובים ודלתות שיודעות מה תפקידן (הראשי) בפארסה, אפרת מירב עיצבה תלבושות יפות, הדס לוז עיצבה תאורה יעילה ואפי שושני הוסיף נגיעות מוזיקה נכונה ובמקומות הנכונים.

חם לכם? הצחוק ב"נא לא להפריע" יעזור לכם להתגבר עליו, לפחות למשך שעתיים.