הגרסה הגרמנית לספרו של בני ברבש מצליחה לזרום בקלילות הישראלית של המקור
הצגה שאוהבת את החומרים שלה
בראשית היה הרומן, אחר כך הייתה הצגת היחיד של רועי הורוביץ, הממשיכה לרוץ כבר 14 שנה, מאז זכה בפרס הראשון בתיאטרונטו, ואחר כך באה סדרת הטלוויזיה. בני ברבש הופתע לגלות שיש פרק נוסף בסדרת ההצלחות שהוליד עם הרומן המקורי המתאר חוויית התבגרות מוקלטת כמעט ברציפות של יותם, ילד תל-אביבי סקרן, ושל בני משפחתו, בהם בני דור ראשון ושני לשואה.
הפרק הנוסף הזה נולד לפני שנתיים בתיאטרון המוזונטרום בפרנקפורט, גרמניה, תחת הנהגתו ובעיבודו של סטפן ביטון, במאי גרמני צעיר עם קשר משפחתי לישראל. ההצגה זכתה להצלחה גורפת והוצגה בכל רחבי גרמניה, ועתה, בסיוע של מכון גתה, הגיעה לביקור קצר של ארבע הצגות כאורחת התיאטרון הקאמרי.
המעלה הראשונה של הגרסה הזו היא בהצלחתה לקיים את הזרימה השוטפת של הטקסט המקורי באמצעות המשחק הקליל, המחייך, של חמשת השחקנים, הנעים על נעלי ספורט מיוחדות שמעת לעת הם מתקינים בהן גלגלים, או בתוך כורסאות הנעות באופן מכני, או על שתי טרמפולינות, בתוך תפאורה פשוטה למראה שעיקרה שני וילונות אמבטיה לבנים, המשמשים בין השאר כמסכי הקרנה לסרטוני וידאו קצרים שצולמו ברחובות תל-אביב או בחופיה.
המעלה השנייה היא העיבוד הטקסטואלי המכיל פכים קטנים ומשעשעים בעיקר בחלק הראשון, ואת הסיפור הכבד של השואה בעיקר בחלק השני, ויוצר רצף נגיש מאוד לסיפורו של יותם, שיום אחד קיבל מאביו את טייפ ההקלטות כדי שישמור ב"זיכרון" את כל מה שהוא חווה, ובעיקר כדי שיבין כשיגדל את מה שאינו מבין עדיין כילד.
המעלה השלישית היא הבימוי והמשחק היוצרים תחושה ישראלית מאוד, גם אם היא בגרמנית (ויש תרגום כתוביות עבור מי שאינם יודעים גרמנית). זה הישג מעניין מאוד ונדיר כשלעצמו. בהצגות הרבות שראיתי בחו"ל ה"מיקום" הנפשי, התרבותי, הלשוני, של בני עמים "זרים" מושג בדרך כלל בצורה מלאכותית, ואילו בהצגה הזו נראה כאילו השחקנים הגרמנים הם ישראלים שמשחקים בגרמנית.
זה מובלט, אגב, בדרך ההיפוך בשני אופנים: האחד הוא כאשר השחקנים מגלמים דמויות של בני הדור הראשון, והאחר הוא כאשר הם מבצעים בקריוקי שיר ישראלי מקורי של אודליה הריס (ששיר אחר ויפהפה שלה, בביצועה המצולם, חותם את ההצגה).
דניס צ'וביץ' מקסים כיותם, ומצוינים כמוהו בתפקידיהם העיקריים וגם בתפקידים אפיזודיים נוספים, פטר דישקוב המעצבן ומשעשע חליפות כאח שאול, ורלף גנדר בתפקיד האב האוהב והמתפרפר בהרבה חן. רבקה רודולף היא האחות נעמה שכבר יודעת קצת יותר, ויוליאנה וורנר היא האם הממורמרת כהוגן על בגידות בעלה.
את התפאורה הזורמת כמו המשחק והטקסט, ואת התלבושות הנוחות, עיצבו נינה צולר, בריטה קלוס וסטפן ביטון, ואת התאורה הנעימה עיצב דניאל גרוס. את סרטי הווידאו והאנימציה הכינו מרק ליטקה, יורג למר ועמנואל ברגמן, והיינץ קונה השלים את ההצגה במוזיקה.
"מיי פירסט סוני" היא הצגה משעשעת, מעניינת וחכמה, ובעיקר אוהבת את החומרים שלה. וזו מעלתה הגדולה ביותר.
24/06/2010
:תאריך יצירה
|