מרקם בימתי מרתק
 
קהל האופרה הישראלית ידע למה עליו לצפות כאשר התפרסם כי האופרה "פיק דאם" של פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי תועלה בסיום העונה בהפקה מיובאת מבית האופרה של וארשה, בבימויו של מריוש טרלינסקי. שהרי במהלך העונה שעברה עם "מדאם בטרפליי" של פוצ'יני כבשו הבמאי ושותפיו את הדמיון של הקהל בהפקה שעדיין מדברים בה בהערצה רבה.
 
אפשר לומר שהקהל שבא ל"פיק דאם" לא התאכזב, אם כי ההפקה הזו הייתה שונה לחלוטין בגישתה הבימתית, לפחות כלפי חוץ, והתפאורן המדהים בוריס קודליקה עיצב במה פתוחה מאוד, גם בתמונות המתופארות למופת – כמו תמונת הפתיחה בקזינו "רוז'", או תמונת הגשר הפטרסבורגי שעליו צועדת ליזה, הנערה שבוחרת באהבה ומגלה שההימור שלה נכשל.
 
יחד עם התאורה המדהימה שליוותה את האופרה מתחילתה ועד סופה, בעיצובה של פליס רוס, הישראלית שבצוות, יצר הבמאי מרקם בימתי מרתק, החל בהחלטתו לוותר על תמונת הפתיחה המיותרת עם מקהלת ילדים, וקפיצתו המיידית אל תוך החלל האפל-ארגמני של בית הקזינו, כשגיבור האופרה, המהמר הרמן, נע בו כאחוז שרעפים וייאוש אחרי לילה של הפסדים כואבים.
 
אחר כך באו עוד תמונות יפהפיות רבות שהפשטות הגאונית בלטה בהן. פתח בקיר האחורי מגלה נשף ריקודים, וילון לבן מסמן את חדר השינה של ליזה, שולחן אדום ענק משמש זירת קרב-קזינו אחרון בתמונה האחרונה, תמונת הגשר עם הקרנת וידאו של עשרות שחפים החגים מעל מימי נהר הנייבה, או תמונת הסערה שצולמה בסרט הווידאו המוקרן על מלוא הקיר האחורי, ולא פחות מאלה שופר הלייזר הירוק כחדק הוריקן הנשלח מעומק הבמה אל האולם. 

התמכרות כפייתית ודיבוק
 
"פיק דאם" מספרת את סיפורו של הרמן, קצין ומהמר כפייתי, המתאהב בליזה, המיועדת להינשא לנסיך ילצקי ומטפלת במסירות בסבתה, הרוזנת המרשעת. ליזה אינה אוהבת את ילצקי ונמשכת להרמן התמהוני ומלא התשוקה, אך עד מהרה היא מגלה שהרמן המכור לקלפים מעוניין בעיקר בסוד שלושת הקלפים המנצחים הנמצא בידיה של סבתה. בניסיון לגלות את הסוד גורם הרמן למותה של הזקנה, וכאשר ליזה מבינה כי הרמן מעדיף את חולשתו לקלפים על פניה - היא מתאבדת, ואחריה גם הרמן, כאשר הוא מגלה כי הסוד שנתגלה לו בחלומו בגד בו.
 
הבימוי של טרלינסקי מעתיק את העלילה מתקופתה המקורית כפי שפושקין תיאר אותה בנובלה שלו, שצ'ייקובסקי ואחיו מודסט עיבדו אותה לליברית המצוין, המדויק מאוד, המאפשר למוזיקה לבטא את מהלכי הנפש של גיבורי העלילה: המהמר הרמן בביצוע מושלם של ויקטור לוסיוק, ליזה הנאמנה בזמרתה הכובשת של אירה ברטמן, הרוזנת הזקנה בעיצובה ההוליוודי של אניה סיליה הוותיקה, והנסיך ילצקי, ארוסה הנבגד של ליזה, בביצועו המרתק של ולדימיר פטרוב.
 
בתפיסתו של טרלינסקי תופס נושא ההתמכרות הכפייתית את מרכז הכובד של העלילה. הרמן הוא לא רק מהמר כפייתי, כפי שפושקין מתאר אותו, אלא מי שפועל כאחוז דיבוק לגלות את סוד הקלפים המנצחים. ליזה מתמכרת כליל לאהבתה להרמן, והרוזנת הזקנה מתמכרת לעברה ולסמכותיות שלה כלפי הסובב אותה.

 
"פיק דאם". צילום: יוסי צבקר
 
זמרים-שחקנים מצוינים
 
סיליה הייתה מרגשת בתמונה שבה פרטה על נימי עברה המפואר, לוסיוק, ברטמן ופטרוב שרו לכל אורך היצירה את תפקידיהם בקול גדול ומלא, וכמוהם גם הזמרים המצוינים ולדימיר בראון, נוח בריגר ופליקס ליבשיץ, כשלושת מכריו-חבריו של הרמן, או מוניקה אוולין ליב כחברתה של ליזה, מימה מילוא כחדרנית שלה ושירה רז כאומנת הקפדנית. הם שיחקו היטב את תפקידיהם, וטרלינסקי היטיב גם לעצב את תפקיד המקהלה, ובעיקר של בנותיה, ויחד עם קבוצת הרקדנים הגדולה, שחקנים ואקרובטים יצר חגיגת מוזיקה ותיאטרון עשירה בלי רגע דל.
 
מי שלטעמי קצת העיבה על השמחה הייתה המנצחת האנרגטית קרי-לין וילסון שדרבנה את התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון לנגינה בומבסטית, כפי שזה נשמע במקום מושבי בשורה 7, כאילו לא באולם האופרה היא מנגנת אלא לרגלי מצדה. ואולי זו רק מערכת הגברה שהגזימה את צלילי התזמורת, ופה ושם גם של הזמרים.
 
אבל בסך הכל "פיק דאם" באופרה הישראלית היא ניצחון של שלושת הקלפים המנצחים שחברו לערב מענג – המוזיקה של צ'ייקובסקי, הבימוי של טרלינסקי ושותפיו, וזמרתם הנפלאה של ברייטמן, לוסיוק ופטרוב.