הצגת העיבוד של הרומן הגדול של דוסטויבסקי היא הישג מרשים לבוגרים הטריים של בית צבי
אהבה וממון
לא קשה לנחש כי אין כמעט אפשרות להביא לבמה עיבוד מושלם של יצירתו הגדולה והמרתקת של דוסטויבסקי. הפוליפוניה המרהיבה של הרומן הזה יכולה לבוא רק לידי ביטוי בימתי מוגבל. לפני יותר משנה ראיתי ניסיון מיוחד לעשות זאת בדרך של מולטימדיה, אך גם הגרסה המיוחדת הזו לא יכלה אלא רק לגעת בשולי אדרתו של המקור.
משום כך, גם אם יש לי הרהורים ביחס לעיבוד שעשו לפני 18 שנה קטיה ששינסקי ויבגני אריה, אשר הועלה ב"גשר" בנוסח עברי בהיר מאוד של מרק איווניר, עדיין אני מוצא בו עוצמה דרמטית הנוגעת במרקם הסוציו-פסיכולוגי של הרומן.
עלילת המחזה מתארת את מהלך שובו לסט. פטרבורג של הרוזן מישקין (שמשום מה הורד בעיבוד ממעמד הנסיך שבמקור), לאחר ארבע שנים בשווייץ, שבה ניסו לרפא אותו ממחלתו המסתורית, שעל פי הגדרתו היא היותו אידיוט. הוא חסר אמצעים ואין לו קרובי משפחה ישירים. בתא הרכבת שהוא יושב בו הוא פוגש את המיליונר רוגוז'ין, שעימו הוא יוצר קשר נפשי עמוק, ואת העלוקה הקטנה ליבדייב הנדבק אליהם עם המידע והתושייה שלו.
כפי שמתברר מהר מאוד הדרמה שאליה הם נוסעים נעה בשני צירים הנכרכים זה בזה: האחד הוא האהבה הלוהטת של רוגוז'ין לנסטסיה פיליפובנה, שהמוניטין שלה מפוקפקים ומחזריה ונותני החסות שלה מחפשים דרך לתת לה מעמד מהוגן באמצעות נישואין לצעיר מוכשר אבל בן המעמד הבינוני הנמוך. הציר האחר הוא הלהט הגדול לעלות על עגלת הממון, בכל דרך.
מישקין, שהאידיוטיזם שלו הוא בעיקרו נאיביות וטוב נוצרי-ישועי, נקלע לעין הסערה ומתאהב בנסטסיה, אהבה רוחנית בעיקרה, ובה בעת גם נכנע לקסמיה של צעירה אחרת, אגלאיה, בתה של שארת בשרו הרחוקה. ובעיקר, הוא נלכד בתוך סערת התשוקה הבוערת בין נסטסיה לרוגוז'ין.
"אידיוט" (מקור: אתר בית צבי)
משחק מרשים
סלבה מלצב ביים בתנופה את ההצגה המתקיימת באולם הקטן של בית צבי, כאילו היא מתרחשת על במה גדולה. פירושה של אבחנה זו היא שמלצב השתמש בעיבוד, ובתפאורה השחורה שעיצב, כדי להבליט את המהלכים הדרמטיים הברורים, ולהאיר באמצעותם את המאבקים הנפשיים של גיבורי הדרמה.
יתר על כן, הוא השכיל להשתמש בעיבוד כדי למצות את כשרונותיהם של הבוגרים המסיימים השנה את לימודיהם. הישגו המובהק בבימוי הוא בכך שהדמויות, כולן, באו לידי ביטוי התואם בעיקרו את הרושם החזק שהן מותירות בקריאה.
בראש הצוות הגדול ניצבים בניגוד מושלם מיכאל גמליאל כמישקין האידיוט וחייקה מלכה כרוגוז'ין. גמליאל בהיר, רך, מאיר פנים, אפילו זוהר ברגעים רבים, ולעומתו חייקה קודר, קודח, רוטט ונוגע ללב בייאושו. הניגוד הזה ביניהם, ומשחקם המרשים – כיחידים וכצמד - הוא הכוח המניע של המערכה הראשונה, ושניהם מגיעים לשיא משחקם המרגש במערכה השנייה.
"אידיוט" (מקור: אתר בית צבי)
במערכה הזו המנוע היא נסטסיה פיליפובנה במשחקה הסוחף והמרהיב של שני רוטנברג, שמרגע כניסתה הדרמטית עוד במערכה הראשונה משדרת נפלא את הכוח המגנטי של הדמות, את הנשיות שלה ואת היותה אבודה, למעשה, בעולם של גברים שתאוותם לנשים או לממון אינה יודעת שובע.
נפלאים לא פחות יניב בומברג, שיוצר דמות מלאה של לבדייב העלוקה, יוני קצב כגאניה האומלל המיועד לשאת את נסטסיה, אבי כהן כאביו הסוער כסופת רעמים, עוז ניסן שמעצב בערמומיות ראויה את דמות הגנרל, אביה של אגלאיה, שאת עקשותה ורכותה גם יחד מגלמת היטב שרלין חזיזה, בסיוען הטוב של אירית דקל כאמה וירדן מרקוס כאחותה. אליהם מצטרפים בעיצובים טובים של דמויות משנה מישל יופה, נועה צייג, טובה ורובל, רז מזרחי וגם שני תלמידי שנה ב' זוהר גלבוע ודניאל סטיופין.
אירנה שר עיצבה תלבושות טובות, דולב ציגל עיצב תאורה שהיו בה רגעים של יופי מיוחד, גורן קורן וטמיר קופר עיטרו את ההצגה במוזיקה רכה, ואסי אשד השיגה מהבוגרים החדשים הגשת טקסט בהירה ומדויקת.
כאחת מההצגות החותמות את שנת הלימודים, "אידיוט" היא הצגה שראויה בהחלט להמשיך את דרכה במסגרת תיאטרון הספריה.