שתי יצירות מקוריות חדשות של שני כוריאוגרפים צעירים הצטרפו ליצירה ותיקה של נהרין במפגש המסקרן שחווה צבי גורן עם להקה צעירה, רעננה ומיומנת.
לא רק חממה
"אנסמבל בת שבע" הוא אחד ההישגים הגדולים שהנחילו אוהד נהרין ונעמי פורטיס ללהקת המחול בת-שבע, שציינה את יום הולדתה ה-40 בשבוע שעבר, ובשקט מפתיע. הלהקה איננה רק חממה שבה מתפתחים רקדנים בראשית דרכם המקצועית אלא גוף בעל זהות, המתחדש כמעט בכל חילוף עונות ובכל שינוי הרכב, מדי שנתיים או שלוש.
יתר על כן, הלהקה הצעירה מביאה עמה הוכחה ניצחת לנחיצות העבודה הרצופה בסטודיו לצד הופעות רבות – ובמקרה של האנסמבל הזה מדובר בכ-150 הופעות מדי שנה, באולמות, במתנ"סים ובבתי ספר. כך, בין השאר, בשנה האחרונה צפו בה 60 אלף תלמידים, וזה אומר משהו על פוטנציאל צריכת המחול בארץ. וזה מחייב את יוצרי המחול ואת הרקדנים.
טוב עשו איפוא מתכנני הרפרטואר של הלהקה כאשר בתכנית החדשה זימנו שני יוצרים שגדלו והתפתחו באנסמבל לצד יוצר ותיק כמו אוהד נהרין, שתעודת הזהות שלו וסממני ההיכר של עבודתו עברו כברת דרך ארוכה ומשמעותית מבלי שיצירותיו הראשונות איבדו את תו האיכות שלהן.
חג לאומי
את הערב פתחה יצירתה של אסנת קלנר, שרקדה לפני כמה שנים באנסמבל ואחר כך התמנתה להיות מנהלת חזרות של הלהקה. היצירה, "טרילמה" (מונח ממשפחת הדילמה, הכוונה לבעיה משולשת), בנויה כסיפור של משפחה בתוך חברה, הנראית חלוצית או קיבוצניקית (בתלבושות מקסימות של מאור צבר, שגם עיצב יפה את הבמה).
התנועה מתחילה בצעדים הלקוחים ממחולות-עם, וכך גם המוזיקה של קבוצת "בום פם", רביעיית נגנים היושבת על בימה קטנה בצד הבמה. התחושה שמדובר בחגיגה כלשהי, אולי חג לאומי, או אירוע משפחתי. העממיות מודגשת במוזיקה, שיש בה מוטיבים צועניים, יהודיים ובעיקר יווניים.
העממיות, שחוזרת כמין פזמון חוזר, מתפתחת לתנועת מחול משוכללת, מורכבת ומעניינת – אם כי לא מגובשת לחלוטין. גם ה"סיפור" עצמו אינו מתפתח למשהו ברור דיו, גם אם כל צופה יכול לפענח אותו כהבנתו. או לא להבין בכלל. אני, למשל, קצת התבלבלתי, וזה כנראה מנע ממני התחברות מלאה ליצירה, אבל לא גרע מההנאה שקיבלתי מתשעת הרקדנים והרקדניות.
חמישה רקדנים בטרפז
היצירה השנייה הייתה A WAY (דרך) של ארקדי זיידס, אף הוא מרקדני האנסמבל בעבר, ואחר כך עלה כיתה ללהקה הבוגרת, ובין השאר הוא מלמד את שיטת התנועה של נהרין.
זיידס, ושותפו ליצירה, איתי ויזר יצרו מחול מיוחד מאוד בתלבושות לבנות של דליה לידר, בליווי תאורה מדויקת ומצוינת של ג`קי שמש (שגם האיר להפליא את היצירה הראשונה).
התנועה במחול הזה אישית מאוד, יוצאת מתוך הרקדנים, כל אחד באופיו ובחיפוש דרכו שלו מהפנימי אל החיצוני. אין כאן סיפור אלא מצב קיומי אינדיבידואלי, גם כשהוא מוצג בתוך קבוצה, או על רקע הקבוצה.
היצירה – ואפשר בהחלט לכנות כך את התהליך שמתרחש בה - מתקיימת בעיקר בתוך משטח לבן מוגבל, בצורת טרפז, שאת מידת סגירותו מדגישה היטב התאורה, כשם שהיא מבליטה את מה שפתוח, ולא פחות את הקו המפריד בין הפנים לחוץ.
חמשת הרקדנים אינם רוקדים במושגים המקובלים של המחול. התנועה שלהם בנויה על מחוות קטנות של יד, רגל, ראש, גב ואיברים אחרים – גם כשהגוף כולו נמצא בתזזית או בהתרחשות פיזית – כמין מראה רבת זוויות לחיבוטים פנימיים, כואבים או מסעירים.
זאת יצירה חזקה מאוד, מקורית, שיוצרת מתח חזק בין הבמה לאולם, ואיננה מאפשרת להישאר אדיש למתרחש בה.
נהרין ה"צעיר"
את הערב חתמה יצירתו של אוהד נהרין "ארבוס" שנוצרה לפני חמש עשרה שנה בסידני, הועלתה כעבור שנתיים בלהקת בת שבע, ועתה היא חודשה במיוחד עבור האנסמבל הצעיר.
כמו במקרים קודמים, דווקא הנעורים הרעננים של רקדני הלהקה משרתים היטב את היצירה הסוחפת הזאת, לצלילי המוזיקה של המלחין האסטוני ארוו פארט, בתלבושות המרהיבות, בצבעי ארגמן וחום, של רקפת לוי, ולאור התאורה האקספרסיבית של אבי יונה בואנו (במבי).
"ארבוס" היא מהישגיו החשובים של נהרין ה"צעיר", לפני שעקר בהדרגה אל מחוזות כוריאוגרפיים מופשטים יותר ששיאם עד כה ביצירתו הנפלאה "ממותות". יש בה תנועה סוחפת, קבוצתית וסולנית, שימוש חזק בסמלים דתיים, ובעיקר היא מציגה מרקם כוריאוגרפי רב דמיון ועשיר.
ובדרך מפתיעה היא סוגרת נכון את המבנה המחולי שיוצרות עמה שתי היצירות הצעירות החדשות שקדמו לה בערב המחול היפה הזה.
צילום: גדי דגון
עוד על המופע
20/12/2004
:תאריך יצירה
|