מערכת יחסים מורכבת

אתול פוגארד כתב את המחזה "האי" ב-1973 עבור צמד השחקנים האפריקנים ג'ון קאני ווינסטון אנטסונה שנה אחרי שכיכבו במחזהו הנודע האחר "סיזווה באנזי מת". כמחווה לשניים, ששמותיהם גם הם שמות התפקידים של "האי", הוא גם צירף את שמותיהם לשמו, כאשר שנה אחר כך המחזה הועלה בברודווי ואף זכה בפרסי הטוני של ברודוויי. מאז שבו השניים וגילמו את תפקידיהם המזוהים עמם, בשני המחזות, עד לפני כשש שנים.
 
המחזה, שנכתב במסגרת קבוצת התיאטרון שפוגארד הקים, מתאר מערכת יחסים מורכבת, טעונת מתחים לצד קרבה ודאגה הדדית בין שני אסירים הכלואים בבית סוהר השוכן על אי, (שם המחזה ומיקום הכלא נקבעו כרמז לתנאי מעצרו של נלסון מנדלה במשך 27 שנים באי רובן).
 
שגרת ימיהם של שני האסירים, וינסטון שנדון למאסר עולם וג'ון, שנכלא לעשר שנים, היא עבודת פרך תחת השגחתו האכזרית של הסוהר הראשי שכינויו הודושי, על שם הזבוב העט על גוויות ומטיל את ביציו בקרביהם החשופים.
 
בשובם לתא הם מכינים להצגה בפני הסוהרים והאסירים את תמונת המשפט של "אנטיגונה" מאת סופוקלס במסגרת הופעה שבה הם ואסירים אחרים יציגו קטעים ממחזות על התנגדות לחוקים מפלים. כך, בגישה ברכטיאנית, פוגארד משתמש בתיאטרון בתוך תיאטרון כאמצעי להביע עמדה חברתית-פוליטית.
 
הכנת התמונה חושפת מתחים בין השניים, כאשר וינסטון מסרב לגלם את אנטיגונה, אך מתרצה בסופו של דבר. אבל המתיחות חוזרת כאשר נמסר על ההחלטה להמתיק את עונשו של ג'ון. בצל הפרידה הצפויה הם משלימים את ההכנות להצגה ומעלים אותה.

 
  "האי", צילום: יח"צ

חיוניות חברתית מקומית

אלון טיראן ביים הצגה דרמטית מאוד, שמבליטה במיוחד את הקרבה והאינטימיות בין שני האסירים ונקלעת שוב ושוב למשברים. לרשות התפיסה שלו, הבנויה על המערכת האנושית המורכבת, עמדו שני שחקנים צעירים מצוינים - יוסי צברי, בתפקיד וינסטון, ויואב דונט, בתפקיד ג'ון.
 
מאחר ששניהם אינם אפריקנים, אך גון עורם שונה זה מזה, ובסיוע התרגום של אנטון שמאס המבליט הבדלי השכלה בין השניים, ההצגה שביים טיראן מקבלת אופי בעל חיוניות חברתית מקומית, ובמידה מסוימת אפילו במישור הפוליטי הישראלי-פלסטיני.
 
טיראן גם בנה מצוין את העיצוב המנוגד של שתי הדמויות. יוסי צברי מרתק במורכבות הפראית, הפיזית והנפשית שהוא מביא לדמותו של וינסטון, בד בבד עם הרכות הכמעט ילדותית שלו. המונולוג שבו הוא מתאר מה יקרה לג'ון כאשר ייצא לחופשי הוא מלאכת מחשבת של משחק נוגע ללב.
 
יואב דונט, בתפקיד ג'ון, מצליח להציג קשת מגוונת של רגשות, תבונה ושליטה במצבים הקיצוניים. הוא יוצר דמות חזקה אבל "אחרת" ובכך מעצב היטב את הקשר המיוחד של ג'ון עם וינסטון.
 
ניב מנור בנה תא כלא אמיתי בתוך האולם הקטן של תיאטרון הסמטה ויעקב סליב מצא את פתרונות התאורה הטובים ביותר. יובל מסנר כתב מוזיקה שמדגישה את הדרמה המתחוללת בתא ומחוצה לו.