HOME של עידן שרעבי
 
שמונה שנים עברו מאז שעידן שרעבי סיים את לימודיו במגמת מחול בתלמה ילין, ובניגוד לרבים אחרים לא ניסה כלל להתמקם בתמונת המחול הישראלית אלא יצא לבסס את אמנותו בחו"ל. הוא היה אז עדיין צעיר מדי להגשים את חלומו להתקבל ל-NDT, להקת המחול ההולנדית שיז'י קיליאן עמד בראשה שנים רבות והפך אותה לאחת המובילות בתחום הקלאסי-מודרני.
 
האכזבה ההיא הייתה במידה רבה הזרז להמשך התפתחותו. הוא הרחיק לארה"ב, התקבל לג'וליארד ובתום ארבע שנים שם, שמהלכן גם החל ליצור מחולות משלו, סיים את לימודיו עם פרס מיוחד על הצטיינות בתחום הכוריאוגרפיה. עם תעודות כאלה כבר נפתח לפניו דלת הכניסה ל- NDT, ואחרי שלוש שנים בלהקה הצעירה התקבל ללהקה הראשית.
 
והנה עתה הוא שב לארץ, היישר ללהקת בת שבע, ולפני שייכנס למשטר האימונים, החזרות וההופעות, הוא מציג כרטיס ביקור יצירתי מרתק במסגרת מחולוהט 2010, תחת הכותרת HOME, כשם יצירתו החדשה שהוא כאן בבכורה, וכבר בה ניכרת מקוריותו ואיכותו ביוצר, ככוריאוגרף וכרקדן.
 
החלק הראשון של HOME (בית) הוא סרט המוקרן בפתיחת המופע, ובו לצלילי שירתה של ג'וני מיטשל הוא יצר תמונה מופשטת של אותיות, חלקי מילים וסימני דפוס. את הפיענוח הוא הותיר לחלק השני של היצירה שאותו רקד בעצמו בסיום חלקו בערב המיוחד הזה. סולו שבו הוא הראה שוב, אחרי יצירות קודמות, את יכולות התנועה המורכבות שלו, ואת הרעננות המיוחדת של הכוריאוגרפיה. שני חלקי היצירה נמשכו 8 דקות ביחד, כמין תעודת מסע חזרה לארץ בתום היעדרותו בת שמונה השנים.

 
עידן שרעבי, צילום: דייזי קומן
 
היצירה השנייה שלו הייתה ADAR (אדר) שיצר לפני שלוש שנים במסגרת מפעל הרקדנים יוצרים של ה-NDT. זהו דואט לצלילי מוזיקה של שופן. לצד שרעבי השתתפה בו אמה יואסה, אחת מחמשת האורחים ששרעבי הביא למופע. זהו דואט קצר, שש דקות של מרקם כוריאוגרפי מדויק ובהיר.
 
ככלל, וגם בקטע הבא, Danielle, coat, ("דניאל, מעיל") סרט בן שמונה דקות ששרעבי יצר השנה, עם הצלם אלעד וייסמן והרקדנית דניאל און, לצלילי מוזיקה של באך, ניכרות המקוריות והרעננות של רעיונותיו, ואין זה מפתיע שהסרט נבחר להקרנה במסגרת אירוע מיוחד בבית המלוכה הבלגי. בסרטון הזה און לובשת ופושטת מעיל אדום, ובאמצעות העריכה של שרעבי נוצרת תנועה שיש בה רצינות, כאב עדין והומור.

 
היצירה המרכזית והארוכה ביותר, 10 דקות, הייתה K'zat (קצת) בהשתתפות האורחים אמה יואסה, הרומי טריאמה, עידן יואב, אלה נגלי ועמם שרעבי, ושוב לצלילי מוזיקה מאת שופן. זו יצירה הנפתחת המחווה נועזת של שרעבי הניצב בגבו אל הקהל, ישבנו חשוף. אלא שמהר מאוד הוא מתכסה במעיל, והחשיפה עוברת אל מכלול התנועות שהוא מפיק מעצמו ומהרקדנים, מהשילוב ביניהם, מכל מקטע סולני או קבוצתי.
 
יצאנו להפסקה בתחושה של השיר "כמה טוב שבאת הביתה". 

ARTLANA של ארתור אסטמן ואילנה בלסן
 
במסגרת הרמת מסך 2009 הועלתה יצירת הבכורה והביכורים של זוג רקדנים, ששמם וזהותם היו מוכרים לרבים. ארתור אסטמן, שעלה בגיל 17 עם השכלת בלט קלאסי מושלמת, הצטרף ללהקת המחול הקיבוצית, ובלט ביכולותיו הקלאסיות-מודרניות, כפי שהראה כשהשתתף ב"כוכב נולד 3” ואף הגיע לגמר.
 
אילנה בלסן, בת זוגו של אסטמן, היא בוגרת מגמת המחול של ויצ"ו-ליאו בק בחיפה, וכמוהו רקדה בלהקת המחול הקיבוצית, והייתה סולנית בולטת. לאחר שנתיים בלהקה עזבה עם אסטמן לתל אביב, ושניהם השתתפו ב"מונגר", הלהיט הגדול של ברק מרשל, ואף קיימו שלוש תערוכות ציור משותפות.
 
משם לא רחקה הדרך ליצירת מופע מחול משותף בהשראת הציורים שלהם. כשראיתי את המופע בשעתו הרגשתי שהוא עדיין אינו בשל דיו, ומשום שזו הייתה קפיצת דרך משמעותית להם. חסכתי מהם אז את ביקורתי ואני שמח שכך נהגתי, משום שבהמשך הדרך השניים התבשלו ביצירתם, ואת החזות המוחצנת המירו בביטוי כוריאוגרפי מגובש, כפי שהראו במבחר הקטעים מתוך היצירה שהעלו בערב הזה במסגרת מחולוהט.

ארתלנה, צילום: אבי הראל

לאחר קטע הפתיחה, שבו הם נפגשים, מתוודעים זה אל תנועותיה של זו ולהיפך, הם יוצאים למסע כוריאוגרפי מרתק לצלילי מוזיקה מצוינת של מיקי פטיש ובסיום גם קטע של אלדד לידור. על פניו הקטעים, הנמשכים כחצי שעה, הם תמונות נפרדות שאינן קשורות זו בזו, אבל במפתיע נוצרה בהם אחדות – בזכות הביצוע המושלם – כאילו של סיפור שאני מכנה אותו "הגירוש מגן עדן, ומה שאחריו".
 
הקטעים האלה, תחילה זה שבו נולדה בי התחושה הזאת, שהתחזק בקטע שבו הם לובשים תחתוני תינוקות, כמין עלי תאנה, שמבשרים לידה שלהם כבני אדם, אחר כך במסע הרחוק אל תרבות המזרח, כשהם צובעים את פניהם בלבן, במשחק תרנגולות, ובסיום המרגש שבו הם שבים מלוח המשחקים המצויר שלהם אל המהות האינטימית האישית.