צבי גורן תפס את זמרת האופרה הישראלית אירה ברטמן לשיחה אישית ערב קונצרט עם התזמורת הסימפונית רשות השידור, שבו תופיע לצד הכנר איתי שפירא והמנצח מאיר מינסקי. מסלול החיים של ברטמן הוביל אותה מריגה למעלה אדומים וגם לקריירה אופראית מצליחה. סיפור ישראלי מאוד על זמרת שבשבילה "כאן זה הבית".
"בשום אופן לא ראיתי את עצמי זמרת אופרה "
"אני זוכרת את עצמי שכשבתור ילדה, רציתי לצרוח חזק, אמא שלי הייתה אומרת לי `לכי לאמבטיה, תפתחי את המים ותצרחי`. אז עשיתי את זה", בסיפור הקטן הזה מתארת זמרת הסופרן אירה ברטמן את תחילת הקרייירה הווקאלית שלה, בבית הגדול בריגה, עיר הולדתה.
"אחר כך, כשהיו באים אלינו אורחים היינו עושות להן קונצרטים, יחד עם אחותי הגדולה שהיה לה קול מאוד יפה, יציב ומפותח מלידה, ולי לא. ולאמא שלי הייתה תמיד ביקורת `לך יש קול מברזל, זה לא טוב` היא אמרה, ואני סתמתי את הפה ויותר לא שרתי. אבל בבית הספר שם, בית ספר רגיל, תמיד קיבלתי את הציונים הכי גבוהים במוזיקה, השתתפתי בלהקה, שרתי קול שלישי במקהלה, וגם במקהלה היהודית "כינור", ששם שרנו שירים בכל השפות - יידיש, לדינו, עברית, ואפילו בתימנית – אבל לעשות מזה מקצוע? לא חשבתי על זה".
מים רבים זרמו מאז ועד כה צברה זמרת הסופרן אירה ברטמן הופעות רבות עם התזמורות המובילות בארץ, ובאופרה הישראלית שרה עד כה את התפקידים הראשיים ב"החטיפה מן הארמון" של מוצרט וב"רוסלקה" של דבוז`אק, ובתפקידי משנה באופרות "כרמן", "נבוקו", "פיטר גריימס", "אאידה", "מאדאם בטרפליי", "האלמנה העליזה"ובהפקה הבימתית המיוחדת של "הפסיון ע"פ מתיאוס" מאת באך.
השנה מיועד לה תפקיד אחד באופרה החדשה שכותב יוסף ברדנשווילי על פי הרומן של א. ב. יהושע "מסע אל תום האלף". שלא במסגרת האופרה הישראלית היא תופיע גם באופרה חדשה של אהרון חרל"פ, וכן בקונצרטים וברסיטלים. היא גם משתתפת במפעל ההפקה הקהילתית של האופרה הישראלית באשקלון, בשכונת גילה בירושלים וברמלה.
- את מביטה היום בחיוך רחב על אותם ימי בראשית בריגה?
"כן. כי אז לא עלה בדעתי להיות זמרת אופרה. זה בכלל נראה לי מאוד מצחיק העניין הזה, אופרה. אמא תמיד קנתה לנו תקליטים של `אאידה` ועוד, ברוסית, אבל זה לא נראה לי רציני. היינו הולכים לראות אופרות ובלט, והאופרות נראו לי ממש מצחיק, אני לא יודעת למה, או שהביצוע היה גרוע או מה, ואני הייתי צוחקת מהתחלה מהזמרות הגרועות, השמנות האלה. בשום אופן לא ראיתי את עצמי שם".
אמא ממעלה אדומים
הרעיון והדחיפה להיות זמרת מקצועית נולדו אצלה במקרה, ולמעשה בזכות מהלך דרמטי בחייה- העלייה לישראל ב-1992.
"הייתי בקיבוץ מעלה החמישה, באולפן. יום עבדנו, יום למדנו, והמורה לעברית, ששמעה אותי שרה שירים עבריים שהיכרתי, אמרה שהיא אמנם לא מבינה במוזיקה, אבל שאני חייבת ללמוד לשיר. היא גם הציעה לי לפגוש שכנה שלה, מורה לפיתוח קול. מרים מלצר, מורה נהדרת ובן אדם מיוחד. היא פתחה לי עולם שלם. פתחה את האוזניים, את הקול, את הנשמה. רוב הזמן דיברנו. זאת הייתה תקופה קשה של העלייה".
אחר כך, בהמלצת מרים מלצר ומורה אחרת לתיאוריה, המשיכה אירה את לימודי המוזיקה באקדמיה למוזיקה בירושלים, ושם גם פגשה את גרשון שטרן שהיה המאמן שלה, שהקדיש לה זמן ותמיכה, ועבד אתה על אריות, לידר, וקטעי שירה מאורטוריות ומיסות, וגם ג`אז. תוך כדי הלימודים גם ילדה אירה את בתה ויטה.
באקדמיה למדה אירה ברטמן שש שנים, וכאשר סיימה את לימודיה ניגשה לבחינות כניסה לסטודיו לזמרים צעירים באופרה הישראלית ובעידוד המורים שלה עברה משלב לשלב, עד שבסופו של דבר התקבלה. וכך, בד בבד עם הטיפול בבתה, שעמה גרה אז במעלה אדומים, היא נכנסה למשטר לימודים מקצועיים שנמשך שש שנים.
- זה נשמע לא פשוט...
"זה היה קשה, מאוד קשה. מי שלא אוהב את זה לא יכול להישאר. קשה להיות כל הזמן תלמיד, זה מקצוע מאוד קשה. גם בגלל העובדה שיש לי ילדה קטנה. זה כמעט בלתי אפשרי לעשות את שני הדברים יחד. וזה עוד יותר קשה כאשר נכנסים עמוק למקצוע ומתפרנסים ממנו".
"חיים בתוך אגדה"
- ועכשיו את כאן, בצוות הזמרים של האופרה הישראלית...
"זה נהדר. זה חלום. יש הרבה יתרונות, וגם חסרונות, נכון, אבל זה הבית. זאת חווייה נהדרת לעמוד ולשיר, ואני גם אוהבת להסתכל על מה שקורה על הבמה, כשאני לא שרה. אני לא חושבת שיש הרבה אנשים מאושרים כמוני, שמרגישים שחיים בתוך אגדה. עולם אחר לגמרי".
- איזה תפקיד אהבת במיוחד?
"רוסלקה. קודם כל רוסלקה. וקונסטנצה ב`חטיפה מן הארמון`, שהוקפצתי לשיר אותה תוך זמן קצר, כי הזמרת שהייתה אמורה לעשות זאת ביטלה את בואה. זה היה קשה, כי לא מפרגנים על זה כמה שלא מתאמצים. ואני מאוד מודה למנהלת האופרה חנה מוניץ, וליד ימינה מיכאל אייזנשטדט, שעשו את הצעד הנועז הזה, לקחת זמרת צעירה ולא מנוסה בתפקידים כאלה, שנוסעת ממעלה אדומים לתל-אביב ובחזרה כל יום הלוך ושוב, הלוך ושוב. הייתי מאוד לחוצה, אבל נרגעתי אט אט, הבנתי שיש דברים שלא אצליח לבצע במהירות כזאת, והרפיתי, והתרכזתי במה שאני יכולה ובמה שאינני מוגבלת".
"כאן זה הבית"
- בקונצרט הקרוב את שרה את פרק הסיום בסימפוניה מס. 4 של גוסטב מאהלר. איך המפגש עם המוזיקה הזאת?
"מעניין מאוד. זה אחר. כאילו חוזרים אחורנית אל עולם הליד הגרמני, הפילוסופיה הגרמנית, הטכניקות המוזיקליות, משהו מאוד רוחני. אבל כל דבר שאני צריכה לשיר, אני סופו של דבר מתחברת אליו, צעד צעד עד לקונצרט עצמו. מוצאים כלים לאהוב את היצירות האלה".
לאירה אין חלומות סתר על תפקידים שהייתה רוצה לקבל בעתיד. היא שמחה על כל הזדמנות לשיר. את פילוסופיית השמחה שלה היא מגדירה היום בעזרת הפתגם, שאותו למדה מהבת, "מה שייצא אני מרוצה".
- ומה בדבר יציאה לקריירה בחו"ל?
"האמת? לא חושבת על זה. בשבילי זה אותו הדבר – קובנט גארדן, מטרופוליטן, אופרה באוסטרליה, בתאילנד, וכמובן האופרה הישראלית. זה אולי טוב בשביל פרנסה לצאת החוצה, אבל כאן זה הבית. כאן אני עובדת כאן אני מתפתחת. כאן אני זמרת. זהו בדיוק. כאן מצאתי את עצמי כזמרת. והכי חשוב זה להישאר תמים בתחום הזה. אחרת זה הופך להיות ביזנס על הכרוך בזה".
ואירה, שבלטביה אמרו עליה "יהודייה", ובישראל אומרים עליה "רוסייה" צוחקת בכל לב, מאושרת בגלוי, וחוזרת שוב על העיקר שלה – "הכי חשוב זה להישאר תמים".
לידיעה מורחבת על הקונצרט
מועדי הקונצרט
04/01/2005
:תאריך יצירה
|