הרעננות והאנרגטיות של להקת המחול מדרום אפריקה הדגישו את חיוורון להקת המחול וויניפג מקנדה
"כרמן" – ככה רוקדים תשוקה וקנאה
ההפתעה הגדולה שהביאה להקת DANCE FACTORY מדרום אפריקה היא ביכולת לספר את סיפורה הטרגי של כרמן מתוך חדוות חיים סוערת של מחול. הכוריאוגרפית הצעירה דאדא מסילו בנתה את עלילת המחול שלה על ציר ארוטי מובהק, תוך שימוש ברעיונות כוריאוגרפיים מהפנטים בשטף התנועה, בפיתוחיה, וביכולתם להביא לכלל ביטוי את אישיותם של הרקדנים.
12 רקדני ורקדניות הלהקה נושאים ברגליהם, בזרועותיהם ובהבעות פניהם רצף של ביטויי רגש – תשוקה, קנאה, משיכה, זעם. הם רכים בחיזורים והן מפתות. כולם יחד חיים את המוזיקה – זו המקורית של ביזה או זו שעיבד שצ'דרין הרוסי, או קטע הקינה של ארוו פארט.
הכוריאוגרפיה מספרת את הסיפור המקורי בקווים חסכוניים, ישירים ויש בה כמה הברקות כמו תמונת השעשועים של הצעירים המאוהבים מיכאלה וחוזה, שממנה ואילך הכל מתהפך וחוזה הופך מנער תמים לקנאי אלים, שאונס את כרמן וחונק אותה למוות.
"כרמן", צילום: יח"צ
בלב הכוריאוגרפיה ניצבת כמובן דמותה של כרמן, שאותה רוקדת דאדא מסילו עצמה. קטנת-קומה, קרחת ומדהימה בכל תנועה שהיא עושה, אם בהליכה פשוטה מצד לצד, אם בהתפרצות וירטואוזית. טובות במיוחד פני הו-הין בתפקיד מיכאלה, וארבע בנות הלהקה המוסיפות את המרץ שלהן ואת מערכת הפיתויים לגברים הנלהבים של הלהקה.
את תפקיד דון חוזה רוקד קריאון קאלאל-זינה שעודנו צעיר בתנועתו וביכולת הביטוי שלו. הוא גבוה מכל הרקדנים, נאה מאוד, אבל הכוריאוגרפית הבינה שיכולתו עדיין לא הבשילה ועל כן עיצבה את דמותו בקווים ישרים מאוד. רק בתמונת האונס הוא מצליח לשבור ולהישבר, ואחר כך בתמונת הסיום המרשימה מול הטוריאדור אסקמיליו.
"כרמינה בורנה" – שיממון כוריאוגרפי
להקת הבלט המלכותי של וויניפג בקנדה מציינת 70 שנה, ומנהלה האמנותי הקדים דברי השתבחות עצמית להופעתה. זכותו, בעיקר ש-35 שנים משנות חייו הוא חי בלהקה הגדולה הזאת, ועשה בה את דרכו מרקדן מתחיל ועד ניהולה.
אבל מה שהתגלה אחר כך היה מאכזב וקודם כל בכל הנוגע לרמתן של שלוש היצירות – בלטים קלאסיים ביסודן - שגדשו את הערב הזה.
"כרמינה בורנה", צילום: יח"צ
היצירה הראשונה IN TANDEM של פיטר קוונץ אמורה להביא "מבט מודרני על כמה מהרגשות העמוקים והבלתי מרוסנים ביותר שלנו". כשרוצים לעשות זאת על קצות האצבעות של הרקדניות – טובות מאוד בדרך כלל - זה מצריך כוריאוגרף ברמה של קרנקו או קיליאן או רובינס, וקבוצת בנים שיציבתם מושלמת וגבריותם אינה נחבאת אל הכלים.
בהיעדרם של אלה לא יועילו גם סולנים טובים מאוד כמו טרה בירת'וויסל ודימיטרי דובוגוסלץ שביצעו דואט קצר LED של שון האונטל, עם המוזיקה של ארוו פארט שמשמשת לעייפה השראה לכוריאוגרפים רבים (גם אצלנו). הדואט ניסה לשבור את הקו הקלאסי אך במיטבו היה יכול להיות חלק מהיצירה הקודמת, ואולי לתת לה משקל רב יותר.
שניהם, וכן ונסה לאוסון וח'יימה וארגס לא יכלו למרבה הצער להציל את היצירה המרכזית "כרמינה בורנה" של קרל אורף שהוגשה בגרסה משמימה במיוחד, כמעט לכל אורכה, של מאוריציו וינרוט. ככל שהמוזיקה געשה כך בלטה הצינה של התנועה. נחמה פורתא הייתה רק בקטעים הליריים יותר – שבהם גם בלטו ארבעת הסולנים.