ההצגה החדשה של תיאטרון הספריה זימנה לצבי גורן חוויית תיאטרון מפתיעה, מרתקת ומשעשעת.
הדים לחוסר המעש הצ`כובי
מה צריך אדם לעשות כשהוא יוצא לחופשה שנתית? אחד עשר חודשים בשנה הוא עובד, מתלבט, מדבר, נע ונד בין השכמה לתרדמה, שומע חדשות, מדבר בטלפון, אוכל, קורא... כל אדם והשגרה שלו. ומה יעשה בחודש החופש השנתי?
זהו הרקע הרעיוני המונח ביסודו של המחזה "משחקי חופשה" מאת מיכאל סבסטיאן, סופר, עיתונאי ומחזאי יהודי רומני, שחי במחצית הראשונה של המאה העשרים, עלה על פסי ההצלחה, אך מת כשהיה בן 38, בסמוך לסוף מלחמת העולם השנייה. הוא הותיר אחריו כתבים רבים, אך אלה הוחרמו במשך שנות השלטון הקומוניסטי, ורק אחרי נפילת צ`אושסקו החלו יצירותיו להתפרסם.
"משחקי חופשה" נכתב ב-1936, והוא נושא אופי הנע בין פנטזיה לסאטירה חברתית – כשברקע פועמים בו זרמים צ`כוביים מובהקים, ונשמעים בו הדים לגעגועים, לשיעמום, לחוסר המעש ולתיאטרליות האנושית של המחזאי הרוסי.
ההזדמנות לא לעשות
עלילת המחזה מפגישה קבוצת נופשים בבית מרגוע קטן מרוחק מכל יישוב, אי שם בתוך יער הררי: בוגויו - פקיד מס מזדקן שמתקשה להיפרד מהרגליו הביורוקרטיים, ג`פ - נער בן 16 המאוהב בקורינה, צעירה חולמנית המצפה לשיחת טלפון מאיזה אהוב, קצין בדימוס, מדאם וינטילה המגונדרת, ועמם אגנס החדרנית וטכנאי טלפונים.
ובמרכז, כציר המניע את ההתרחשות כולה, שטפאן, גבר צעיר באמצע שנות השלושים לחייו, שכולו מיסתורין, שתיקה ובעיקר – מעשי חבלה קטנים. הוא מנתק את הטלפון, מקלקל את הרדיו, חולף על פני כולם כאילו היו אוויר שקוף, ואוסר על הנופשים לשבת בכיסא הנוח שלו. הוא בא לחודש של חופש, ולא ייתן להבלי השגרה לקלקל לו את ההזדמנות לא לעשות, לא לקרוא, לא לדבר, ובעיקר, להתבונן פנימה לתוך עצמו.
הדרמה המשעשעת של המחזה מתרחשת כאשר שתיקתו של שטפאן נשברת, והוא סוחף את הנופשים העוינים למחוזות חדשים של שעשועים ומשחקים, שבהם הם יכולים להגשים חלומות, לחזור להיות ילדותיים, רגשניים, להתעלל בזוג נופשים שמנסה להצטרף אליהם.
ובה בעת מתרחשת דרמה אחרת, גדולה ועמוקה יותר, זו של האהבה, שחוצה קווים, חושפת עצבים רגישים של אושר אמיתי, וכשם שהיא מחברת היא גם מנתקת, ובעיקר מגלה לגיבוריה אמיתות ושקרים על עצמם.
אבל "משחקי חופשה" איננו חיקוי של צ`כוב, גם לא של "חודש בכפר" של טורגנייב, או של "הקייטנים" לגורקי, והוא נשמע דווקא כמין אנטי-תזה לכל אלה, והמקורי ביותר במחזה הזה של סבסטיאן הוא הסיום המופלא, שבו שלוש דמויות נפרדות נחשפות כשלושה דורות של דמות אחת.
בימוי ממוקד
את הנוסח העברי המצוין למחזה המשעשע והמרגש הזה התקין אלי ביז`אווי על פי התרגום מרומנית של מרקיאן קון.
סאשה ליסאנסקי בנה תפאורה מדהימה ביופיה ובכושר ההמצאה שלה, שהושקע בניצול מרבי של הבמה הקטנה של תיאטרון הספריה. אורי מורג עיצב תאורה רגישה שהרחיבה והעמיקה עוד יותר את ממדי התפאורה. אירנה שר יצרה תלבושות יפות, מסוגננות, ואפי שושני עיטר את האווירה כולה במוזיקה קסומה.
אלה שירתו היטב את הבימוי הממוקד מאוד של מיטקו בוזקוב, שידע למצוא את שביל הזהב המחבר את קצוות המחזה - הגרוטסקי עם התום, הקומי עם הדרמטי ובעיקר את הגלוי לעין עם הסמוי. עיקר הצלחתו של בוזקוב הוא בעיצוב המשחק, כאשר לכל דמות נוצרו איפיונים ברורים, בשתיקתן ובדברן.
כמעיין המתגבר
בוזקוב ידע למצות את היכולות של כל אחד משחקניו הצעירים, בוגרי בית הספר למשחק בית צבי, ובראשם נמרוד ברגמן, שחקן כריזמטי מאוד, היוצר דמות מרתקת מאוד בתפקיד שטפאן. ברגמן חד את חידתה של הדמות הזאת בכל זיע קטן בפניו, בגופו, בהליכתו, בישיבה, בשתיקות, בהתבוננות ובדיבור. יהיה מעניין לעקוב אחרי התפתחותו.
עזר כנגדו, כהיפוך המושלם למשחקו, אנה דוברוביצקי שמצליחה לדלות מהתפקיד הנהדר של קורינה את גלריית הגעגועים והאכזבות שצברה. האנרגיה של דוברוביצקי היא כמעיין המתגבר, ויכולתה המובהקת היא לעצב דמות במחוות גוף ופנים, ובגווני קול מפתיעים.
מני ציטרוביץ` מצחיק כמו גרושו מרקס בתפקיד פקיד המס, וקובי מרציאנו מצוין במיוחד כאשר הוא חושף את הילדותי שמסתתר בתוך הגוף הגדול של הקצין. נדב ניר פורט על נימים רגישים של נער תמים, מאוהב ונוגע ללב, גלית בן-סימון מסוגננת מאוד בתפקיד הבורגנית, והיא נפלאה בתמונה שבה אהבתה נדחית. שירי סיטון טובה בתפקיד החדרנית, ויניב ביטון משעשע בתפקיד אפיזודי של טכנאי שיודע לתקן טלפון ורדיו. אייל פרידמן ותמרה נתנאלי מצוינים כזוג שבא לנפוש ונזרק מבית המרגוע.
אינני יודע כמה הצגות של "משחקי חופשה" יעלו עוד, אבל לתיאטרון הספריה, אם רק ירצה, יש קלף חזק ביד. מי שיכול - שימהר לתפוס אותה לפני שתיעלם.
לפרטים נוספים
09/01/2005
:תאריך יצירה
|