המקוריות והרעננות קהו

"ביותר ממאה יצירות שונות שהועלו בלהקה מאז הקמתה בולטת תפיסה מעשית מאוד האומרת שאין חוקים לתנועה והיא איננה תלויה בקרקע או בתקרה אלא תמיד בגופו של הרקדן עצמו או בגופו של בן הזוג, כאשר מדובר בדואט, או בגופם של הרקדנים בקבוצה. מראשית הדרך היה ברור כי תפיסת התנועה המאפיינת את הקבוצה היא שליטה גופנית מוחלטת המשתמשת ביסודות של בלט קלאסי, מחול מודרני, אתלטיקה, אקרובטיקה, לוליינות ואמנויות לחימה מהמזרח, במשולב עם עיצוב אסתטי של צורות וצבעים באמצעות תלבושות, תאורה ופס קול".
 
הדברים האלה אינם ניתוח שלי, אלא ציטוט של הצהרת השאיפות ושל מאפייני היצירות במרבית שנותיה הראשונות של  הלהקה שנוסדה באוקטובר 1971 על ידי ארבעה סטודנטים צעירים, שעיצבו את דרכה יחד עם המורה למחול שלהם, אליסון צ'ייס.
 
במהלך השנים אחד מהם, מוריס פנדלטון, פרש והקים ב-1980 את "מומיקס" על אותו בסיס תנועתי, בסיועה של צ'ייס, שלמרות זאת המשיכה לעבוד עם "פילובולוס" עד לפני ארבע שנים. עד השנה עמדו בראשה שניים ממייסדיה – בובי בארנט הממשיך לעמוד בראש צוות הניהול האמנותי, ג'ונתן וולקן שמת לפני חמישה חודשים, ומייקל טרייסי שהצטרף אליהם ב-1973.
 
אלא שהשנים הקהו במידה רבה את המקוריות והרעננות של הלהקה, כפי שכבר היה אפשר לראות בביקורה הקודם כאן, לפני שלוש שנים. אז בלטה בתוכנית RULES, יצירתם של ענבל פינטו ואבשלום פולק, שהיו ראשונים בסדרה של כוריאוגרפים אורחים שהוזמנו ליצור עבור הלהקה.
 
התהליך הזה בלט מאוד בתכנית שהביאה עמה הלהקה הפעם ובה חמש יצירות. שתיים מן היצירות  ותיקות ברפרטואר – "דואט" מ-1992, לשתי רקדניות חתם את החלק הראשון של המופע וסבל מפשטנות כוריאוגרפית; "ללא כותרת" מ-1975,  נבנה על הומור חזותי שבו שתי הרקדניות הנראות כיוצאות לפיקניק, מתנשאות לפתע לגובה כפול בסיועם של שני רקדנים המסתתרים מתחת לשמלותיהן הארוכות.

שלוש היצירות האחרות נוצרו השנה ואשתקד: הדואט "הטרנספורמציה" (הגלגול) בן חמש דקות, בין רקדנית לצללית של יד המשתעשעת בה, קוטמת את ראשה, הופכת אותה לכלב ועוד. ברגע מסוים היד הופכת לרקדן ונוצר דואט קצר שנמוג בחזרה אל עולם הצלליות. זה נראה יפה, זה משעשע, זה פנס קסם. ובעיקר זו תזכורת חלקית מאוד לקסמי הרפרטואר הישן הפילובולסי האופייני.

 
זה גם מה שמאפיין את היצירה המרכזית והארוכה ביותר של המופע, “חוליגנים מסכנים בתנועה דוממת" של צייר הקומיקס ארט שפיגלמן ומייקל טרייסי, בשיתוף הרקדנים. היצירה הטרייה, מהשנה, היא ניסיון, ולא ראשון מסוגו, לחבר בין רקדנים "חיים" לווידיאו-ארט  וביצירה הזאת מדובר באיורים מונפשים המוקרנים על מסך מאחור. יש ביצירה רגעים משעשעים רבים, אך היא מתעייפת מהר ומעייפת, והשילוב והתיאום אינם משוכללים דיים כדי ליצור את האפקטים מאוסף אפיזודי למשהו בעל רציפות תנועתית.