עיבוד בימתי מרשים לעדויות של 6 נשים שבחרו למרוד בבדידות ,בכפייה ובאלימות של בעליהן
נישואין שעלו על שרטון
"והרי את לעצמך" הוא עיבוד של תמלילים מקוריים של שיחות עם נשים שהופיעו בספרה של הטוענת הרבנית שולמית ולפיש. בשיחות אלה הועלו תמונות שונות של חיי נישואין שעלו על שרטון. נשים חבולות, מבודדות, סגורות – מרביתן מהעולם החרדי – שיום אחד פקחו עיניהן והחליטו החלטה אמיצה, יזמו גירושין מבעליהן, נאבקו על זכותן לעצמאות משיעבוד אלים ואת הניכור המירו בתקווה של חיים חדשים.
הסיפורים האלה עובדו על ידי הבמאי יורם פאלק כשישה מונולוגים משוכללים של שש נשים שונות זו מזו באופיין או בנסיבות חייהן ובדרכן מעבדות לחירות. מבחינות רבות הצד המרתק בסיפורים הוא המהלך של ההכרה של כל אחת מהן במצבה הבלתי נסבל, והגעתן למסקנה כי יש להפסיק זאת. הבחירה של חמש מהנשים הייתה לדרוש גט ולהשיג אותו, ושל אחת מהן למצוא את הכוח להמשיך בחיי הנישואין אבל בתנאים של עמידה עצמאית בתוכם.
את שש הנשים מגלמות שלוש שחקניות "גשר", נטשה מנור, מיכל ווינברג וסווטלנה דמידוב, כשכל אחת מהן משחקת שתיים מהן. הסיפורים מוגשים אמנם כמונולוגים, אך בכל אחד מהמקרים משתתפות גם שתי השחקניות האחרות, כידידות של המספרת, כמאזינות וכתומכות.
משחקן של מנור, ווינברג ודמידובה מרוכז מאוד, כל אחת מהן מצליחה ליצור דמויות חיות מאוד, תמיד מרגשות בעיצוב הכאב, לעתים משעשעות בהתבוננות העצמית, עם זהות ואופי מעוצבים. הן מצוינות גם בתפקוד המשני, וביחד הן יוצרות מקהלה אינטימית מאוד, ואפילו יוצאות במחול אופטימי קטן שיצרה להן מרינה בלטוב.
פאלק העניק לסיפורים ממדים אנושיים ובימתיים יפים, בסיוע תפאורה פשוטה להפליא שעיצב ניב מנור מיריעת קנבס לבנה הנמשכת מרצפת הבמה כלפי מלמעלה ותשעה כיסאות, שהשחקניות משנות את מיקומן ממונולוג אחד למשנהו וגם בתוכם, תאורה עדינה של מישה צ'רניאבסקי ואינה מלקין, תלבושות שחורות שעיצבה מירב נתנאל, מוזיקה של אלדד דיאמנט וקטעי וידיאו ארט של יואב כהן.
התוצאה הכללית היא הצגת מרשימה בהבאת המסר החשוב שלה אל קדמת הבמה וממנה אל תודעת הקהל, גברים ונשים גם יחד.