יצירת המחול של סהר עזימי בנויה על הרעיון שהכול מקרי גם כשהוא מתוכנת ומובנה
בהתאם להוראת הפנסים
בלב המבנה הכוריאוגרפי של UTF8 ניצבת ההכרה שמה שהיה אתמול לא חייב להיות גם היום. הרקדנים, גם אם הם מקצועיים ומדויקים בכל פעם שהם עולים על הבמה, הם בה בעת שונים, אחרים ובהרבה מקרים שוכחים צעד אחד או שניים, כשהם בסולו, או חורגים מהקבוצה בקטעים האחידים.
אבל כשהם מופיעים משהו חייב בכל זאת לשלוט בהם, גם אם למראית עין הם אינם תחת שליטה. זה תפקידו העיקרי של הכוריאוגרף. ליצור את המצב השולט בפועל בתנועה של רקדן אחד או עשרים, בכל אחד מהקטעים. ביצירה הזאת יש לסהר עזימי שותף בדמות קיר פנסים גדול הניצב בעומק הבמה, ופנסיו, 56 או 64, מתפקדים כמעבירי ההוראות לרקדנים איזה קטע ירקדו, מי ירקוד, כמה. לכל קטע יש קודים משלו. לא תמיד ברורים לצופה.
ברור שעזימי קבע מראש את ההרכב והמבנה של כל קטע, את סוג התנועה המאפיינת אותו, את המוזיקה המלווה אותו – זו המקורית (דידי ארז) ולחילופין קטעים מוכרים יותר של אלביס פרסלי או ריקוד ההוקי-פוקי - המשתלבת בטבעיות באפקטים של התאורה והסאונד (דני פישוף – מגנטה). רק הסדר הוא אקראי, שונה בכל פעם שהיצירה מבוצעת.
משום מכך, גם אם רמת האילתור של היצירה נראית גבוהה מהרגיל, בסופו של דבר היא עצמה, והאלתורים שבה מובנים מראש. נשאלת רק עוד שאלה אחת בדבר המשמעות הליניארית, הנאראטיבית של היצירה. האם האקראיות של סדר הקטעים הנקבעת במחשב יוצרת בכל ערב משהו חדש ושונה. האם הסולו או הדואט המפריד בין שני קטעים קבוצתיים יחבר אותם ביניהם או אל משהו חדש ובלתי צפוי.
אפשר לומר שזה למעשה סוד היצירה החדשה הזאת של עזימי. הוא נכנס אל הרעיון של קידוד ואקראיות – כפי שרומז שם היצירה הלקוח מעולם המחשבים - כמגלה אוצר המאפשר לו ליצור מצבים חדשים. בתוך מתחם המחול המרובע והסגור שמוקף רצועה לבנה דרכה עוברים הרקדנים, שמונה במספר, מקטע לקטע, נחים, מתבוננים בחבריהם, לוגמים מים, וממהרים להגיע אל נקודת המוצא של הקטע הבא שלוח האור מכריז עליו.
בעבודתו הגדולה הראשונה מצליח עזימי ליצור מחול של להקה הגדולה מההרכבים הקאמריים של יצירותיו הקודמות, גם אם היא מורכבת מקטעים סולניים או קבוצתיים שונים. נראה כי עזימי הקפיד מאוד לבחור רקדנים ורקדניות שאינם עונים בהכרח על הצפוי או המושלם מנקודת המבט של "חוקי המחול" המוכרים.
אבל בסופו של דבר דנה זכריה, קורלי לאדם, אלעד שכטר, סופי קרנץ, נעמי ניסים, מאיה רשף, אופיר נגרי וסהר עזימי יוצרים יחד מרקם אנושי שהשונה והמקרי שבו משרת היטב את הרעיונות הפשוטים, הבהירים של כל אחד מהקטעים. ויחד עם האור והסאונד ממלאים את יצירתו של עזימי בהנאה שגולשת מהר אל הקהל.