ההומור החכם של וודי אלן זוכה לגרסה עברית מהנה בכיכובו של גורי אלפי
דיאלוג בין אבני דרך קולנועיות
וודי אלן כתב את המחזה Play it again, Sam, מחזהו הראשון, ב-1969, זכה עמו להצלחה גדולה בברודוויי וכעבור שנתיים כיכב בסרט שכתב את התסריט שלו, בבימויו של הרברט רוס, עם דיאן קיטון הנפלאה. הדיאלוג והאופי המוכר והטוב שלו הפכו את היצירה הזאת לאבן דרך אישית בקריירה הגדולה שלו, ובהיסטוריה של הסרט האמריקאי.
ייחודו של הסרט הוא בדיאלוג השנון שהוא מנהל עם אבן דרך אחרת בתולדות הקולנוע, הסרט "קזבלנקה", מ-1942, בכיכובם של המפרי בוגרט, סמל הגבריות, ואינגריד ברגמן, סמל הנשיות באותה עת. סיפור המחזה בונה בהדרגה את דמותו הגברית של גיבורו, אלן פליקס בסיועו של האלטר-אגו הדמיוני שלו, בוגרט.
אשתו של אלן מחליטה להתגרש ממנו על שום מוזרויותיו ההיפוכונדריות ונבילת הלהט המיני שלהם. ידידיו הקרובים של אלן, הזוג היאפי המוצלח דרק כריסטי ואשתו לינדה, מתגייסים לסייע לגבריותו הפגועה של אלן בעזרת גלריה של צעירות אך רק לינדה היא זו שמצליחה לעזור לו לשוב ולאזור חלציו כגבר, כשבוגרט לוחש על אוזנו את המהלכים המדויקים שעליו לעשות בעניין.
מנה גדושה של הנאות קטנות
לפני עשרים שנה ביים את המחזה בתרגומו של אסף ציפור אילן אלדד, ועתה הוא חוזר ועושה זאת בתיאטרון באר שבע באמצעות תרגום חדש ומבריק של אלי ביז'אווי, שנכנס עמוק להומור המיוחד של וודי אלן והפיק טקסט שופע הומור. אלדד רק היה צריך למצוא את הצוות הנכון, ולבנות אתו הצגה שתביא לקהל מנה גדושה של הנאות קטנות, זו אחר זו, שיצטרפו לערב של הנאה מלאה.
אלדד, ותיק ומנוסה, הצליח בשתי המשימות האלה, וההצגה שלו בנויה בדייקנות מופתית, וצוברת את החן והקסם שלה ככל שהיא מתקדמת. שותפיו הנאמנים הם ארבעת השחקנים שלכדו תחת עינו הפקוחה את רוח ההומור ה"כלאחר-יד" והרצינות-הקלילה של הדמויות.
גורי אלפי-אהרון, הוא חיית במה מגיל 11, ויכולתו לדבר טקסטים מוכחת, כמו זו של יכולתו לעצב הבזקי דמויות בסטנד-אפ או במערכונים סאטיריים. בהצגה הזאת, בתפקיד אלן, הוא מגלה יכולת ליצור דמות מלאה, ולהתקדם אתה מבלי לגלוש מעבר למידה אל סלפסטיק שלומיאלי. מעלתו הגדולה של אלפי שזה נראה אצלו טבעי מאוד, ורק כדאי שיוותר על מחוות "גיי" סטריאוטיפיות שנדבקו בו במהלך השנים. אלפי מצוין במיוחד כהמפרי בוגרט המצולם, בקטעי הדיאלוג עם אלן.
אפרת בוימוולד-איזנברג מצוינת הן כלינדה האמיתית והן כלינדה כפי שאלן מדמיין אותה, וגיא לואל טוב מאוד כבעלה דיק, הנע ממספר טלפון אחד למשנהו. מירב שירום גונבת שוב ושוב את ההצגה כאשתו המתגרשת של אלן ובסדרת הנשים שמנסים לשדך לו.
גורי אלפי ואפרת בוימולד (מקור: אתר תיאטרון באר שבע)
נטע הקר עיצבה תפאורה צבעונית שההומור שלה מצוי בפרטים ובחפצים האותנטיים הרבים המאכלסים אותה. עדי שומרוני עיצבה תאורה טובה, מורין פרידמן עיצבה תלבושות יפות, עוז מורג עיצב את התנועה, רם גיל הכין את קטעי הווידיאו, ואלעד אדר ניגן בפסנתר את קטעי המוזיקה הרבים והמוכרים שטל בלכרוביץ ליקט ועיבד, ואשר כולם נזכרים בתכנייה הטובה שערכו שגית בכר ועינת בכר, ובראשם השיר המפורסם מ"קזבלנקה" As Time Goes By.
ואכן, ככל שעובר הזמן, כך גם גוברת ההערכה ליצירתו הענפה של וודי אלן, ובמיוחד זו המוקדמת שממנה צמחו הישגיו הגדולים. ההצגה של תאטרון באר שבע היא תזכורת טובה ומהנה לכך.
22/12/2010
:תאריך יצירה
|