הצגה מצוינת

את "צמר" של המחזאי האמריקאי וויליאם מַסְטרוֹסימונֶה, יליד ניו ג'רזי, ראיתי לפני שמונה שנים כשהועלה בתיאטרון "תמונע", ולמען האמת, חרף הצגתו הטובה אז, הוא נשמע לי מבריק ובה בעת חלול.
 
הלכתי אפוא לראות את הצגת המחזה בהפקה החדשה של תיאטרון פסיק הירושלמי בחצי לב, מאחר שזכרתי כי מדובר במחזה לשני שחקנים הנדרשים לגלם תפקידים מסקרנים עם דיאלוג מבריק למדי .למעט שמה של שיר פרייבך, שהתרגום המצוין שלה הועלה גם בשעתו (ובבימויה), כל שאר השמות הקשורים  בהצגה החדשה לא היו מוכרים לי.
 
אבל יצאתי בסופן של 80 הדקות בתחושה של הפתעה נעימה, כזאת שאני מצפה לה כל פעם בלכתי לתיאטרון. ההצגה הזכירה לי כי למחזות טובים  (ואפילו אם לאו) יש תכונה שאין למבקרים (טובים או רעים ככל שיהיו): הם אינם משתנים אלא אם כן, כפי שקורה לעתים, המחבר מחליט לכתוב גרסה אחרת, מתוקנת או משוכללת יותר.
 
זה לא קרה ל"צמר", וההצגה החדשה הסירה מעליו את התחושה שהייתה לי כי לא כל דיאלוג מבריק הוא גם דרמה. בהפקה הזאת התברר לי כי בשעתו החמצתי את הדרמה החבויה בין המילים והשורות של הדיאלוג המתקיים בין  צעירה חולמנית המביאה אל חדרה נהג משאית שנתקע בפילדלפיה, ולאחר שנקלע לחנות הממתקים שבה היא עובדת, נוצר ביניהם אותו קליק שסיכויו טובים לכל היותר לזוגיות-לילה מזדמנת.
 
מהרגע הראשון נראה שמה שאמור להתרחש בחדר הקטן לא יתרחש.  רוז היא צעירה עצבנית, רדופת טראומות נפשיות ופיזיות. היא אמנם מחפשת את האהבה, אבל מרחיקה עצמה מכל אפשרות למצוא אותה. היא מספרת סיפורים, שספק אם יש בהם אמת, לפחות זו שהיא רוצה שקליף, האורח-נטה- לסקס, יאמין בהם.
 
קליף לעומתה מבטא את הכמיהה שלו למשהו אחר מזה שהוא מכיר ממסעותיו על פני אלפי קילומטרים. גם לו יש חלומות, ולמרות שרוז עושה ככל יכולתה להדוף אותו, הוא מוצא עצמו נכבש גם מעבר לחרמנות הטבעית של גבר המחפש רק סטוץ.
 
את הפתרון של המחזאי למצב הבלתי האפשרי שיצר לא אתאר כאן לטובת הצופים שאני ממליץ כי יבואו לראות את ההצגה. כי גם אם המחזה איננו פשוט במכלול הרעיונות וההיגדים האמריקאיים שלו, מדובר בהצגה מצוינת שביים שמואל הדג'ס, בסיועה של לאורה שניידר כבמאית שותפה.
 
הבימוי מצליח להחיות את ההוויה האנושית המורכבת המתוארת באמצעות הדיאלוג בין השניים, ולמצות בצורה מצוינת את רגעי ההומור הרבים, בעיקר בתמונה הראשונה, שמעשירים בדרכם את ההתפתחות הדרמטית של המפגש.
 
שירה שטרן מגלמת את רוז בעיצוב של נוירוזה מדויקת השבה ומגיחה בין רגעי האופטימיות העצמית, לא פחות מעיצוב החן הכובש שהביא את הגבר הזר אל חדרה, או ההתעוררות המתרחשת בה נוכח קסמו.
 
את הקסם הזה מיטיב לעצב משחקו שופע האנרגיה של אביתר ליכטנשטט. הוא מגלם ברגישות מיוחדת את הבדידות של קליף המחפש לכאורה רק לילה של סקס. את מה שמסתתר מאחורי החזות הקלילה הוא מעצב בעוצמה ובשכנוע.
 
ההצגה מועלית על רקע תפאורה פשוטה ונוחה של יערה דיין  עם תאורה רגישה של מרטין קנטור ומוזיקה מקורית של אשר גולדשמיט.
 
סוף דבר: בחלוף השנים מאז שנראה כאן לראשונה, נראה שהמבקר השתכנע ש"צמר" הוא מחזה מרתק ולא מעט בזכות ההצגה המצוינת החדשה הזאת של תיאטרון פסיק.